פרשת אחרי מות: רק לא להיות עבד מצרי - סרוגים

פרשת אחרי מות: רק לא להיות עבד מצרי

כשהתורה מצווה עלינו לא לעשות כמעשה ארץ מצרים, היא מבקשת מאיתנו, שלא להתנהג בדרך של מצרים וכנען בניו של חם, שקולל על ידי נח בקללת " עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". דרך החשיבה המצומצמת של העבד, לפיו אין מקום להתקדמות, מביאה אותו למעשים שאינם מוסריים "עבד בהפקירא ניחא ליה".

פרשת אחרי מות: רק לא להיות עבד מצרי
  תות אנך אמון (ויקיפדיה)

פרשת אחרי מות מהווה מעין שינוי בספר ויקרא. עד עתה עסק ספר ויקרא בהדרכות של התורה כיצד להתקרב אל הקודש דרך עבודת המשכן. לשם כך פרטת התורה באריכות את סוגי הקרבנות השונים ואת חנוכת העובדים בו – הכהנים.

החל מפרשת אחרי מות ובמשך הפרשות הבאות תתאר התורה את הדרכים להגיע ולהתחבר אל הקודש גם מחוץ למשכן, בחיי המעשה של כל יהודי ויהודי. בפרשת קדושים, תציג התורה רשימה ארוכה של מצוות שמטרתן העלאת היהודי לחיי קדושה גם בתוך חיי המעשה.

את הפתיחה לסדרת המצוות שתפרט התורה, היא פותחת באזהרה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ."

מפסוק זה נראה כי הכיוון אותו מדריכה התורה הוא התרחקות ככל האפשר מהתרבות המצרית ומהתרבות הכנענית שאת מעשיהן מכנה התורה בהמשך כתועבה.

במצרים שלטה תרבות הקפאון והקבעון. האקלים קבוע והנילוס שמשקה את השדות, הביא לכך שכלכלת מצרים אינה תלויה בגורם חיצוני כמו גשם או מזג אוויר. המעמדות במצרים היו מוחלטים כשאין אפשרות לעלות או לרדת במעמד החברתי.

גם את המתים במצרים היו חונטים, מקפיאים בתנוחת המוות לעתיד הרחוק. כל הפנתיאון המצרי עם כל ריבוי האלים שבו הוא סגידה לטבע, לקיים לנמצא.

חז"ל אומרים ש"מעולם לא ברח עבד ממצרים". לא בגלל חוזק הגדרות ואכזריות השומרים, אלא משום שהתרבות המצרית הייתה כל כך חזקה עד שהיא השפיעה על כל הנמצאים בה, שבעצמם לא ניסו להתפתח ולהתקדם.

עם ישראל, הוא הראשון שהצליח לברוח ממצרים, לשבור את הקבעון המצרי ולהתפתח. ברוב שנות ההיסטוריה שלו, היה עם ישראל משועבד וכבוש על ידי עמים זרים, אבל הוא עדיין נשאר בן חורין.

יציאת מצרים, הראתה לעם ישראל ולעולם כולו, כי ניתן להתגבר על הטבע, על המוכתב ואפשר להתפתח ולפרוץ את הגדרות. במשך השנים אנשים מעם ישראל היה שותפים לכל רעיון פורץ דרך שאירע באנושות, מגילוי אמריקה והמצאת האטום ועד שינויים חברתיים כמו הקומוניזם ומרד הסטודנטים בצרפת. בכל מקום בו היו יהודים הייתה התפתחות, שינוי, התקדמות.

כשהתורה מצווה עלינו לא לעשות כמעשה ארץ מצרים, היא מבקשת מאיתנו, שלא להתנהג בדרך של מצרים וכנען בניו של חם, שקולל על ידי נח בקללת " עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". דרך החשיבה המצומצמת של העבד, לפיו אין מקום להתקדמות, מביאה אותו למעשים שאינם מוסריים "עבד בהפקירא ניחא ליה" (עבד טוב לו בהפקרות).

מצרים וכנען, למרות היותם אימפריות שולטות, חשבו כעבדים והגיעו לתועבות הגדולות ביותר הן בתחום העבודה הזרה והן בגילויי העריות. הרשימה של האיסורים אותה מונה התורה מיד אחרי אזהרה זו, מראה על הנורמות המסוריות המקולקלות של ארצות אלה.

את פרשת אחרי מות, קוראים בכל שנה בשבת הסמוכה לפסח (לפניה או אחריה), כדי ללמד אותנו מה ההבדל בין בן חורין לבין עבד, בין עם ישראל לבין תרבות מצרים. בן החורין המשועבד, התקדם והתפתח, ואילו העבד ששלט עליו, נשאר תקוע וחנוט בתוך פירמידות ענק שציווה לבנות.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו