למה אתם מיד מאמינים לצד אחד של הסיפור?
אולי הגיע הזמן, שלפחות אצלנו, ציבור ששואף להיות נאמן לאמת, לצדק ולהלכות לשון הרע, נאמץ את הכלל הפשוט שאומר – מה שאני לא יודע, אני פשוט לא יודע. ואין שום סיבה שארוץ להתבטא בתקשורת – למי אני מאמין, ואת מי כבר צריך להעניש
אין ספק מוציא מידי ודאי
בדף היומי בשבוע שעבר (בבא קמא, קי"ד, עמ' ב') למדנו על מקרה, שיצא קול בעיר, שלפלוני נגנב חפץ, שנמצא כעת אצל אלמוני, שטוען שקנה אותם ממישהו שלישי. הדין הוא, שהבעלים אכן יכול לקחת את אותם חפצים (ומסיבות שאינן נוגעות לענייננו, הוא צריך גם לפצות אותו).
הגמרא מעמידה את הדין, במקרה מאוד מסוים, שבו אנחנו לא מתבססים על השמועה, אלא יש נתונים שיוצרים כמעט ודאות לכך שאכן הייתה גניבה, ואין חשש שמכר את החפץ, וכעת ממציא את הגניבה.
כלומר, חז"ל לא נגררו אחרי שמועות, ולקחו מקדמי בטיחות ממשיים ביותר, בכדי לוודא את המציאות, לפני שהתירו לבצע צעדים מעשיים בתחום הממונות, ואפילו כשמדובר במקרה שאותו קונה לא יינזק, כיון שהוא יפוצה.
ואפילו כאשר אדם הורשע בדין, לא רק בבתי משפט אזרחיים (שכבר קרו בהם מספר מקרים של הרשעות לא מוצדקות, בגין עדויות שגויות, הודאות שווא שהושגו תחת איומים ועוד), אלא אפילו בבית דין שלנו, על פי שני עדים, כותב הרמב"ם – 'שנצטווינו לחתוך הדין על פי שניים עדים כשרים, ואף על פי שאפשר שהעידו בשקר (כמו שקרה בפרשת כרם נבות היזרעאלי), הואיל וכשרים הם אצלנו, מעמידין אותן על כשרותן.' (סוף פרק ז' מהלכות יסודי התורה). כלומר, אין כאן וודאות מוחלטת במה שקרה, אפילו לאחר ההרשעה, אלא שהתורה ציוותה עלינו לנהוג על פי כללים מסוימים, ואף להעניש בתנאים מסוימים.
מאמינים למתלוננת
וראה זה פלא, אצלנו בפרשיות שונות, כמו זו האחרונה מגוש עציון, כאשר מדובר במקרה שקרה או לא קרה בין שני אנשים, ללא נוכחות של אחרים, הצד המואשם מכחיש (ומסביר את הסיבה שבגינה לדבריו הסכים לשלם דמי שתיקה), וכל מקור המידע שיש בידינו הוא עיתונאי, שגם בלי להכיר אותו אישית ניתן להעריך, שלא בהכרח שהאמת והצדק הם המוטיבציות שלו, אלא גם (ואולי בעיקר) הרצון לחשיפת סקופ, ובכל זאת, גורמים לא מעטים מתייחסים לעניין כאילו הכל ידוע, ודי ברור כבר מי אשם, מי פגע ובעיקר את ראשו של מי צריך לערוף.
האם זהו מקרה מיוחד, שהנסיבות גרמו לאי אלו אנשים להסיק שהחשד הוא ממשי? ואולי יש כאן דפוס שחוזר על עצמו, שבפרשיות מעין אלו, יש איזושהי הנחת יסוד, שאם מישהי מתלוננת כנגד גבר, ככל הנראה הסיפור הוא אמיתי.
כאשר השופטים במשפטו של משה קצב הודיעו על הרשעתו (ואין זה מענייננו כאן מהי האמת בפרשייה ההיא), נשמעה מחוץ לכותלי בית המשפט קול תרועה רמה של צהלה. היו אלו ארגוני הנשים, שהביעו את שביעות רצונן מפסיקת השופטים. וברקע, למי שהיטה אוזנו, עלתה בקול דממה דקה התמיהה – מה פשר הצהלה הזאת? האם הארגונים הנ"ל ייחלו לבירור האמת בבית המשפט או להרשעה? האם מבחינתן היה בכלל מקום לאפשרות שמדובר בהאשמות שווא? מה היו מקורות המידע הוודאיים שלהן, שבגללן הן לא היו מוכנות לקבל שום תוצאה אחרת מלבד הרשעה?
ישנה איזושהי הנחת יסוד שנשמעת פעם אחר פעם בנושאים הללו, ולפיה, על פי המחקרים, אחוז תלונות השווא בנושאים אלו עומד על שני אחוז בלבד. על פי נתון זה, ברור למה ההתייחסות לכל גבר שמואשם היא כאל פושע מורשע, שרק נשאר לסיים את ההליך המשפטי כנגדו בהרשעה בשביל הפרוטוקול, אבל באמת מבחינתנו הוא נושא כתם שלא יינקה לעולם.
אלא שהמציאות כנראה מורה אחרת
במחקרו של ד"ר יואב מזא"ה (המכללה האקדמית אונו) בנושא 'תלונות שווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה' (בהוצאת פורום קהלת. אדר ב' תשע"ו), הוא מראה שהנתון שהוצג לעיל, מקורו בספר של עיתונאית, שנכתב לפני למעלה מארבעים שנה, שם היא טענה, ששמעה הרצאה משופט, שסיפר על מחקר של משטרת ניו יורק, שקבע שהיקף תלונות השווא על אונס הוא שני אחוז. אלא שלהרצאה זו אין תיעוד, ובמשטרת ניו יורק אין זכר למחקר שכזה. ובכל זאת, רבים (ויותר נכון לומר- רבות) ממשיכים להתבסס על הנתון הדמיוני הזה.
ד"ר מזא"ה מציין שמחקרים שכן נעשו ברחבי העולם בנושא, מעלים כי האחוז האמיתי של תלונות שווא בעבירות אונס עומד על בין 8 ל– 40 אחוז מכלל התלונות, ואלו התלונות שהתבררו בוודאות כתלונות שווא, ויש עוד כמה עשרות אחוזים של תלונות שקשה לקבוע בוודאות לגביהן את האמת.
בשביל להחליט על אשמה וענישה יש את רשויות החוק, שצריך לדאוג ולפעול עוד ועוד, שיפעלו בצורה ראויה, נקייה וללא משוא פנים.
אולי הגיע הזמן, שלפחות אצלנו, ציבור ששואף להיות נאמן לאמת, לצדק ולהלכות לשון הרע, נאמץ את הכלל הפשוט שאומר – מה שאני לא יודע, אני פשוט לא יודע. ואין שום סיבה שארוץ להתבטא בתקשורת – למי אני מאמין, ואת מי כבר צריך להעניש.
לפחות בחודש אלול.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו