פרשת השבוע

בפרשת נצבים וילך, מתגלה משה רבנו כהורה השולח את ילדו לדרכו החדשה. גם בפרידתו הפיזית מעם ישראל, הוא ימשיך להיות עם בניו-תלמידיו, ולהתוות להם את הדרך. הוא לא יהיה נוכח בגופו, אבל רוחו ומורשתו תלווה תמיד את עם ישראל. והיא תלווה את עם ישראל לנצח נצחים.

כאשר אין השלמה וחיבור בין התביעות החברתיות הצודקות למתן אפשרות של חיים נוחים במדינה-מן הממשלה, הבאות מתוך תביעה של "צדק חברתי", לבין חוסר הסובלנות, חוסר הרגישות וחוסר המעש מפגיעה באנשים פרטיים הנעזבים בדרך, ברמה האישית של מחוייבות לעזור להם, גם התביעה המוצדקת מן הממשלה איננה אמיתית.

טענה מקובלת בחוגי השמאל הישראלי היא ש-"הכיבוש משחית". ניצחון מדינת ישראל במלחמת ששת הימים והשבת שטחי יהודה ושומרון לידינו, גררו שלטון צבאי והתיישבות בשטחים אלו שלדידם הוא "אם כל חטאת". האם יש ממש בטענות אלו? האם הכיבוש משחית? בפרשת השבוע יש פתרון.

כאשר האדם איננו מרגיש שמערכת המשפט היא אמיתית ושויונית, כשהאדם הפרטי חושב שיש שוחד המעוור עיני חכמים, ושוחד זה אין פירושו רק במובנו הצר, אלא במובנו הרחב הכולל העדפת מקורבים ונתינת הטבות למי שלוחץ יותר ולמי שמפעיל יותר קשרים, אזי אין לו גם מוטיבציה להלחם למען העם ולמסור את נפשו במלחמה.

מבחינת התורה, אין סעיף של הריגה. אדם שנטל את חייו של אדם אחר נקרא רוצח. הוא יכול להיות רוצח במזיד, שדינו מוות (על ידי בית הדין או על ידי המלכות), והוא יכול להיות רוצח בשוגג (שדינו גלות), אך בשני המקרים מוטל עליו הקלון של רוצח. התורה מחנכת לאחריות יתרה בחיי אדם.

משה, ששולח מרגלים לתור את הארץ, שולחם כדי לראות, האם הארץ טובה היא, אם רעה. ארץ בפנימיות, אומר הזוהר הקדוש, היא רצון. באותו אופן צריך האדם לשאול את עצמו, האם הרצון אליו אני שואף אמיתי הוא או לא. האם יביא אותי לתכליתי אם אשיגו?

רואים אנו מהזהר הקדוש, שהאיש הבא לבדוק את אשתו, צריך קודם הוא להיות טהור, דהיינו שכל בדיקתו את אשתו, תהיה מתוך טהרת הלב. מתוך רצון אמיתי, שהוא נתון לרצון דקדושה, שרוצה הוא להגיע לאמת. אין הוא בודק את רצונותיו, בכדי לחפש תרוצים לצורך התקשרות לאשה אחרת, לרצונו לקבל לעצמו. אם כזו תהיה מטרת האדם בחפשו את האמת, אז בנקל יוכל למוצאה.

רוצים לשאול את הילדים חידות בשולחן שבת? בכל שבוע נביא מספר שאלות על פרשת השבוע, שרובן מתוך פשט הפרשה וחלקן מתוך פירוש רש"י. השאלות לא קשות, אבל ייתכן והן יידרשו עיון נוסף בפרשת השבוע. ענו לנו בטוקבקים, לפי מספר השאלה. תשובות מלאות יינתנו בשבוע הבא.

רוצים לשאול את הילדים חידות בשולחן שבת? בכל שבוע נביא מספר שאלות על פרשת השבוע, שרובן מתוך פשט הפרשה וחלקן מתוך פירוש רש"י. השאלות לא קשות, אבל ייתכן והן יידרשו עיון נוסף בפרשת השבוע. ענו לנו בטוקבקים, לפי מספר השאלה. תשובות מלאות יינתנו בשבוע הבא.

רוצים לשאול את הילדים חידות בשולחן שבת? בכל שבוע נביא מספר שאלות על פרשת השבוע, שרובן מתוך פשט הפרשה וחלקן מתוך פירוש רש"י. השאלות לא קשות, אבל ייתכן והן יידרשו עיון נוסף בפרשת השבוע. ענו לנו בטוקבקים, לפי מספר השאלה. תשובות מלאות יינתנו בשבוע הבא.

כיום, אחרי המהפכה הצרפתית ובפרט אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית והטמעתם של רעיונות ליברליים ודמוקרטיים בעולם, מתחזקת השאלה, האם עבדות היא מוסרית? אנחנו יודעים, שהתורה היא תורת חיים, חוקיה הינם רלוונטיים לכל תקופה. האם גם בעידן המודרני, עדיין יש מקום לעבדות? הרב קוק נשאל, והשיב שהמצווה רלוונטית גם לימינו.

רוצים לשאול את הילדים חידות בשולחן שבת? בכל שבוע נביא מספר שאלות על פרשת השבוע, שרובן מתוך פשט הפרשה וחלקן מתוך פירוש רש"י. השאלות לא קשות, אבל ייתכן והן יידרשו עיון נוסף בפרשת השבוע. ענו לנו בטוקבקים, לפי מספר השאלה. תשובות מלאות יינתנו בשבוע הבא.

כאשר אדם אוכל מאכלים גסים, הוא מכניס אל גופו ואל נשמתו את אותה הגסות והיא המונעת ממנו להבחין בין הבדלים דקים של קודש וחול, של טמא וטהור. בלא הבחנות אלו, לא יוכל האדם להמשיך בשלבים אל השגת הקדושה. שמירה על עדינות הנשמה היא תנאי הכרחי כדי להגיע לשלבים מתקדמים של קדושה.

עמלק בספרות חז"ל, מייצג את הרע בעולם, רוע לשם רוע, את זוהמת הרֶשַע הקיימת בעולם. ישנה סכנה שזוהמת רשע כזאת תחדור מעט גם אל עם ישראל, ואפילו אל תוך תוכני הקודש. כאשר הרוע מסתובב חופשי בעולם, יש סכנה שגם התורה תקלוט משהו ממידתו של עמלק. אז איך נמנעים מכך?

ספר ויקרא, העוסק בקרבנות, איננו פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם לכפר על חטאיו של היהודי. ספר ויקרא מתחיל בראש ובראשונה בקרבנות תודה. היחס הראשוני צריך להיות יחס של הודאה. אנו לא נותנים לקב"ה כדי לקבל ממנו בחזרה, אלא אנו מקבלים ממנו כדי לתת.

בפרשות ויקהל ופקודי, עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי לֵאמֹר" וכל עשייה של כל פרט במשכן מסתיימת במילים: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶת מֹשֶׁה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי. לאן נעלמה הספונטניות?

התורה מקדימה את איסור השבת, לפני בניית המשכן, כדי להגיד ששלבי הכנת הקודש, הם עדיין לא הקודש עצמו. אל יחשוב אדם, שאם הוא פועל למען הקודש, שהוא כבר הגיע למדרגת השיא של הקודש. יש להפריד בין שלב הבנייה לבין השלב השלם, שבו הקודש כבר מופיע בעולם.

פרשת כי תשא מתארת את אחד המקרים העגומים ביותר בתולדות עם ישראל, מעשה העגל. מקרה זו השפיע בצורה עמוקה וארוכה על המשך ההיסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו. ואיך כל זה קשור להסכמי השלום בינינו לבין הפלסטינים?

אחרי שבפרשת תרומה הדריכה התורה לפרטי פרטים, כיצד לבנות את הבית בו תשרה השכינה, בפרשת תצוה עוברת התורה לתאר את בגדי העובדים בו. שתי פרשות אלו מייצגות שני חלקים בעבודת המשכן. ושתיהם מכוונות למטרה אחת – לתנאי ההכרחי כדי שתשרה השכינה בעם ישראל.

כאשר עם ישראל נמצא במשבר, הוא מתחיל לריב בינו לבין עצמו. באותו הזמן של ההתלבטות כיצד לנהוג, דווקא המעשים של האנשים הקטנים הם שמקדמים אותו. עוד מעשה טוב, "עוד דונם ועוד עז", הם אלו שיקדמו את הגאולה יותר מכל הדיבורים של הפוליטיקאים.