דעות

מבחינה אישית מעטים הם בני האדם שיכולים לטעון כי הם בני חורין אמיתיים. הרי כל בן אדם משועבד לפרנסת משפחתו, לגידול ילדיו ולשאר הכללים החברתיים שהופכים אותנו לאנושיים. בנוגע לכך אפשר אפילו לטעון כי שעבוד זה רצוי לנו וממלא את עולמנו בתוכן ממשי.

למרות ששותים בפסח ארבע כוסות יין, מעולם לא פגשנו בשיכורי ליל הסדר אשר התקיים כהלכתו. הרב ישראל רוזן מודאג מהאלכוהוליזם שפושט בישראל.

החלטתי להבהיר באופן נחרץ, לאלו שבאמת אינם מבינים. אנחנו הנשים הדתיות, לא משועבדות להלכה. אנחנו לא הולכות באופן צנוע, שומרות על אורך השרוול ועל הקוטר של המחשוף רק בגלל העובדה שאנו מחויבות לכך. להפך, בזכות שמירת ההלכה אנחנו זוכות בחירות האמיתית.

דיבורים על איראן מצטלמים, כנראה, יפה יותר באמצעי התקשורת, אבל הבעיה האמיתית נמצאת דווקא בתחושת המצוקה הכלכלית והחברתית של הישראלים.

בקריאת ההגדה של פסח איננו מוותרים על מי מהבנים, כולם אהובים וכולם זכאים למענה, כולל הבנים הרשעים, התמים ואלה שאינם יודעים לשאול. את התשובה הארוכה מקבל דווקא הבן שאינו יודע לשאול. ההשקעה בו היא שמבטיחה את רציפות הקיום היהודי.

אני מתבוננת באלבום התמונות המשפחתי, תמונות של הורי ממסיבת שבע ברכות בה יושבים יחדיו גברים ונשים צדה את עיני, החוגגים הינם תלמידיו של הרב צבי יהודה, אז מה קרה לנו? איך הגענו למצב בו אבות אינם יכולים לצפות בבנותיהן בנות ה-12? מה מניע את ההקצנה?

הציווי הראשון שנצטווה עם ישראל בדרך ליציאת מצרים, הוא שכל משפחה תקח לה שה (כבש או עז) בן שנה ולשמור אותו. אמנם "להכניס עז הביתה", זה לא נוח ואולי גם מסריח, אבל לא נראה עסק כל כך מסובך, אז מה העניין הגדול, שאותו אנו מציינים עד היום בשם 'שבת הגדול'?

זה בכלל לא משנה באיזה צד של המתרס אתה. הדתיים בארץ סובלים מכפיה חילונית. וחילונים? אלו שאינם שומרי תורה ומסורת? אל תדאגו, גם להם יש חיים לא פשוטים. הכפייה הדתית בארץ, רק מתעצמת מיום ליום. אז מה עושים?

אם פעם חרתנו על דגלנו את הקמת הישיבות כמושא שאיפותינו ביחס לכל מקום בארץ הרי שאולי הגיע הזמן לשנות את ההמנון המפורסם מ"ישיבות נקים בכל מקום" ל"קהילות נקים בכל מקום".

תאריך מצוין בחרו להם שופטי בג"צ כשקבעו את ה-1 באוגוסט כיום בו תצטרך המדינה לפנות את מגרון. התאריך חל בי"ג באב, בדיוק ביום בו פונו מרבית הישובים של גוש קטיף. אלא שהיום המתנחלים כבר לא תמימים, ואת מראות החיבוקים יחליף עימות אלים עם כוחות הבטחון. אפשר גם אחרת.

"אם אינכם יכולים, תושבי מגרון, 'לעמוד על שלנו' כלשונכם, נעמוד אנחנו על שלכם ונהווה אנו 'חומת מגן להתיישבות'." דוד אלעד מרמת מגרון לא מוכן לסלוח לתושבי מגרון על הסכמתם לפשרה לפיהם יתפנו מרצון מישובם.

כמעט כל סקרי העומק שנערכו בשנים האחרונות מלמדים על כך שרוב המגזר הדתי לאומי מצדד בעריכת פריימריז פתוחים שבהם ייבחרו מנהיגיו, אלא שרצון זה נתקל שוב ושוב בשלל תירוצים תמוהים והתחמקויות מצד ראשי המפלגות.

יש דברים שאי אפשר להתווכח איתם. אישה שבבאה בברית הנישואים צריכה לכסות את ראשה. אבל האם אישה נשואה שאינה הולכת עם כיסוי ראש, נחשבת בעינינו כפחות דתייה?

בכל כתבה על "הכביסה המלוכלכת" של הציבור הדתי לאומי, זאת אומרת: הומואים, גרושים ורווקות זקנות, תמיד יש תלונה על הציבור. איכשהו אותו מרואיין חף מכל פשע ותמיד הציבור או הרבנים הם האשמים במה שקרה לאותו מסכן. אולי די?

"במציאות הקפיטליסטית שאנו חיים בה, התרגלנו שכמעט כל התנדבות לא נועדה אלא לטובת המתנדב. שרי אריסון מוציאה כספים רבים עבור קידום 'יום מעשים טובים', שאינו אלא קידום אישי שלה". ציפי חוטובלי לפרשת השבוע.

בציונות הדתית יש לא מעט אנשים בעלי ניסיון חיים, השכלה רחבה ורקורד מרשים של עשייה, האנשים הללו הם אלו שצריכים להוביל ולייעץ לנבחרי הציבור שלנו. ולא מי שאכל הכי מהר 100 קרטיבים, גם אם הוא ברך עליהם לפני שהוא אכל אותם.

שעות ספורות לאחר הצתת המסגד בטובא אזנגריא, כבר התייצבו שני הרבנים הראשיים, כליווי לנשיא המדינה שמעון פרס, כשהם מבקשים סליחה מתושבי הכפר על הצתת המסגד. למה עכשיו, חמישה ימים אחרי תחילת ההסלמה בדרום, כשמיליון איש מפחדים לצאת לרחוב, לא שומעים מהם מילה?!

שני ימי בטלה שבועית, לכל הגילים ולכל המיגזרים, תרבה פשיעה ואלימות ושאר מרעין בישין שאנו עדים להם מדי 'סופשבוע קצר'. הכפלת הנפח של סופי השבוע תעצים פי כמה את השיכרות, התאונות והאלימות. הרב ישראל רוזן נגד חוק סופ"ש ארוך.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם המחייבת בחוק גיוס נשים. כבר לפני שלושים שנה אמר הרמטכ"ל רפול שאין צורך בבנות בצבא ושדוקטרינת השוויון בין המינים השלטת היא שכופה את המשך החשיבה שישראל צריכה לגייס נשים לשירות חובה. אולי הגיע הזמן להפסיק לגייס את הבנות?