דעות

מול פרשיות ההטרדות המפורסמות אחת ליום קורא הרב יוני לביא לאנשי 'הדת החילונית' לערוך חשבון נפש, כיצד הנורמות המופקרות שקבעו, דרדרו את הנשים שהפכו ל"אובייקט בשוק הבשר"

קמפיין 'השקופים' של תנועת ש"ס, לא מוציא את השד העדתי מהבקבוק, אלא מעלה מהאוב רעיונות שנכשלו ברוסיה וגבו את חייהם של מיליוני בני אדם. ככה מחזירים עטרה ליושנה?

רבנים חשובים יוצאים להגנת הבית היהודי ואומרים כי במפלגה מתייעצים איתם על כל צעד ושעל. הרב אבנר פורת מזכיר 10 מקרים בהם בלעו הרבנים צפרדעים והמשיכו לשתוק

ניצחתם אותי מר בנט. האופטימיות והאהבה שלי הייתה בלתי מנוצחת. נלחמתי כמו שדה משחת. והנה, החוק שאני שומרת עליו בקפידה, כובל אותי. אני בבחירות האלה לא אצביע. פעם ראשונה בחיי. כי אין לי שום אמון ואמונה יותר. "ברווח ולא בצמצום, בנחת ולא בצער" ברכת המזון שלי נותרה מיותמת על השולחן. אין ברכה בכסף הזה פה. אין.

גם אני רוצה קדושה רדיקלית, טהרה, אמת. אבל אני רוצה – ומאמין שרק כך ניתן להגיע לאלה – שזה יבוא מתוך גדלות ולא מתוך בריחה. גדלות כוללת כניסה לכל תחומי האחריות, גם כאשר נדרשים להכריע הכרעות קשות. תורה גדולה רק מייחלת לכוחות גדולים של חיים – כמו אלה שהתגלו עם נפתלי בנט בבית היהודי.

בשבוע שעבר פורסמה עדות של הרב עדו רוזנטל על כנס הפעילים של מפלגת יחד. רב הישוב דולב הרב יחזקאל קופלד סבור כי במאמר יש השמצות, התנשאות ונזק חינוכי. תגובה

הרב עדו רוזנטל, ר"מ בישיבת עלי, נסע לכנס הפתיחה של מפלגת 'יחד' וחזר מבסוט: "פתאום מרחוק ראיתי אותה ופניה אורו. את נפשי, רוחי, נשמתי, כנסת ישראל"

מיד לאחר הצהרתו של אלי ישי שבכוונתו להקים מפלגה חדשה, פרסמה זהבה גלאון דברים חריפים כנגדו: "אני לא מאחלת לו בהצלחה. אני מקווה ומאמינה שהציבור לא יבחר בו. אין לאדם כזה מקום בפוליטיקה הישראלית". אם גברת גלאון מקווה ומאמינה – עלינו להקשיב לעצתה ולעשות הפוך…

איתי אליצור מסכם בשיר קצר בחרוזים את פרשת שיריונו של אלי אוחנה בבית היהודי ואת התגובות על כך שהביקורת נגד המהלך נעשתה מטעמים גזעניים

שתיקתם של הרבנים החרדים על הפוגורם בפוניבז' מתמיהה."מרן" ספרדי או אשכנזי, מהם לא פוצה נגד ריח הרקבון שעולה מתוך בית המדרש. אצלנו זה לא היה קורה

הבית היהודי התרחב ומכניס לתוכו גם חילונים, אבל מה שמעורר חשש אצל המצביעים הוא הוא העדר הכרת השטח, עשיה ציבורית ויכולת לשרת ציבור כאשר מספר לא מבוטל של עניינים מונחים על השולחן.

יוסף רוסו במאמר המערכת של עולם קטן תומך במפתיע בשיריון אלי אוחנה אך כותב לבנט: "המהלך הגדול שלך מסוכן. חובת ההוכחה עליך יותר מתמיד. בצעד הזה עם אוחנה הלכת עם האשראי יותר ממה שהיינו מוכנים לתת לך. אתה כרגע במשיכת יתר ואנחנו מצפים לפירעון"

בכדורגל קונים שחקנים ומוכרים שחקנים, לא משנה השקפתם. העיקר שיכניסו גול, וכל האמצעים כשרים. ומי הוא הכדורגלן המוצלח? – מי שיש לו מועדון מעריצים ואפילו אולטראס. וכל זאת אנו מוצאים בבית-היהודי הכדורגלי

לא המוצא (כפי שיש כאלה שמבקשים לטעון) וגם לא הכיפה שלא נמצאת על הראש ואפילו לא העדר הרקורד בעשייה ציבורית מוכחת. כל אלו מוסיפים שמן למדורה אבל הסיבה המרכזית לכעס הגדול על השריון של אלי אוחנה הוא הבעיה הגדולה שיש לציבור הציוני דתי עם הכדורגל.

ישראל מאיר בטור ארוך על השאלה: "כיצד הציבור התורני שבמשך שנים היה "חוד החנית" של הציונות הדתית נרדם בשמירה?"

חוק הגיור לא יקל על יהודי צרפת לבוא. יהודי צרפת יכולים לבוא גם בלעדיו, והם מן הסתם יבואו בהמוניהם גם בלעדיו. חוק הגיור יקל על גויי צרפת לבוא, ואנחנו ממש לא רוצים שהגויים יבואו. יש לנו מספיק גויים גם ככה

בתוך כל מועמדי המפלגה אין מי שמייצג את הרשויות המוניציפליות. עם כל הכבוד לרשתות החברתיות, לסרטונים, לאסמסים, ולווטסאפים, בסוף הציבור סומך על אותם אלו שהוא מכיר מהבית, מהשכונה ועל אילו שסייעו לו בטיפול בבעיות היום – יום

תחשבו מה היה קורה, אם בתיה כהנא דרור הייתה זוכה במקום הראשון בפריימריז, מבוכה הייתה משתררת ברחבי המגזר. אבל רק בגלל עמדותיה המדיניות, ולא בגלל שהיא שואפת לפרק את מוסד הנישואין היהודי