פתגם ידוע: אמור מי אתה משריין, אמור לך מי אתה. מי שמשריין חילוניים, סימן שהוא שם. מי שמשריין כדורגלן, סימן שהוא שם.

אכן, יפה אמרה הגברת שקד אחר שנבחרה בבחירות המקדימות: "סימן שהמפלגה היא "גם וגם"", כלומר גם דתי גם חילוני גם באמצע. כיצד מכנים מישהו גם וגם? – מגמגם.

מי שמשריין כדורגלן סימן שהוא שם, סימן שהוא רואה את הפוליטיקה כמגרש כדורגל.

בכדורגל קונים שחקנים ומוכרים שחקנים, לא משנה השקפתם. העיקר שיכניסו גול, וכל האמצעים כשרים. ומי הוא הכדורגלן המוצלח? – מי שיש לו מועדון מעריצים ואפילו אולטראס. וכל זאת אנו מוצאים בבית-היהודי הכדורגלי.

לא נסתיר שיש סוציאולוגים ופילוסופים בעולם שלא מתלהבים מהכדורגל. הם מכנים אותו כדבר אמוציונלי, כברבריות במגרש, כנסיגת המחשבה ועוד. אולי הם צודקים ואולי אינם צודקים, על כל פנים הציבור הלאומי-דתי הולך ומתפקח שלא זו הקבוצה שלו ובודאי לא שם אלהים.

בודאי שבמהלכיה האחרונים המפלגה חשבה לבקוע מה שנקרא "שער יד האלהי-ם" אבל גם כדורגלן לפעמים נכשל בבעיטת חוץ, בבעיטת קרן ובגול עצמי.

כן, לצערנו הבית-היהודי שכח שהוא מפלגה לאומית-דתית והרשה לעצמו בעיטת חוץ, שער בלי אל-הי-ם.

שער יד האלוקים:

[[[https://www.youtube.com/watch?v=S5oqilbaXA4]]]

הגול העצמי של 'הבית היהודי':

[[[https://www.youtube.com/watch?v=uat0VXL4oqE&x-yt-ts=1422327029&x-yt-cl=84838260]]]