עבור סגן ד"ר מ', התואר "רופא לוחם" הוא הרבה יותר מסמנטיקה צבאית. זהו שילוב תובעני בין סטטוסקופ לנשק, בין החלטות רפואיות שקולות לבין כאוס של שדה הקרב. "אין שום תפקיד באזרחות שבו אתה גם רופא וגם לוחם וגם מפקד", הוא אומר, "אעשה הכל על מנת להבטיח את בריאות הלוחמים". לקראת יום הרופא שוחח מ' עם אתר "סרוגים".

מ', בן 28, עשה דרך ארוכה מהילדות ברמלה ועד רופא של גדוד 605 (הנדסה קרבית). כנער שגדל בפריפריה, הוא מספר כיצד "התמזל מזלו" לפגוש את האנשים הנכונים ובסיוע עמותת "עתידים" יצא לשנת מכינה, שיפר נתונים והתקבל למסלול היוקרתי של עתודה רפואית בצה"ל. הוא למד שש שנים בבית הספר לרפואה בהדסה, והמלחמה תפסה אותו בעיצומו של הסטאז', במשמרת מיון בבית החולים השרון בפתח תקווה.

אף ששובץ תחילה בענף רפואה מבצעית, מ' חיפש משמעות גדולה יותר והחליט לצאת לקורס קציני רפואה גדודיים (קרפ"גים). בסיומו, שובץ בגדוד ההנדסה 605. הוא הצטרף לגדוד בדצמבר 2024, כשהכוחות היו בפעילות הגנה בגבול הצפון, ומשם המשיך איתם ללחימה העצימה ברצועת עזה – ג'באליה, רפיח וחאן יונס.

טיפול תחת אש בתוך ה"נמר"

במהלך הקרבות, נדרש לטפל באירועים מורכבים בשטח בנוי וצפוף. באחד המקרים, כוח שריון שפעל בסמוך אליהם ספג פגיעת פצמ"ר. מפקד הטנק נפצע מרסיסים בראשו ובפניו ופונה אליו לטיפול. "חילצנו אותו, טיפלנו בו בשטח ונתנו לו טיפול תומך", משחזר מ'. האירוע הסתיים בפינוי מוסק מהיר, וכיום הקצין השתקם ומצבו מוגדר טוב.

במקרה אחר, בחירבת אחזעה, מפעיל באגר (דחפור) נפצע כאשר מבנה שפעל להריסתו קרס על הכלי ההנדסי. תחת תנאי שטח קשים שלא אפשרו נחיתת מסוק, נאלץ מ' לקבל החלטות מהירות: "חברנו איתו עם הכלי שלנו, ה'נמר', עד לגבול תוך כדי העמקת הטיפול אני והצוות שלי".

צילום: דו"צ

הוא מדגיש בשיחה איתנו כי אחת המהפכות הגדולות של חיל הרפואה בפרט ותחום רפואת החירום בכלל במלחמה הנוכחית היא היכולת לתת מנת "דם מלא" בשטח, לפצועים פרוצדורה שהייתה שמורה בעבר ליחידות מיוחדות בלבד. אחוז ניכר מהפגיעות בשטח מובילות לאבדן רב של דם. אם בעבר הפתרון היה לתת לחיילים אלו פלזמה, פיתוח טכנולוגי של השנים האחרונות מאפשר לתת לחייל בשטח מנת דם מלאה, ללא הפרדה למרכיבי הדם. "זה נותן לפצוע את הנפח שהוא צריך ומציל את החיים שלו", הוא מסביר, ומוסיף כי השילוב בין מתן דם בשטח לפינוי מוסק מהיר הביא לירידה דרסטית בתמותת פצועים לעומת מלחמות ומבצעים קודמים, ולעליה משמעותית באחוזי ההישרדות של פצועים קשה.

"הבית נפגע, ואני סגור בתוך חאן יונס"

אחד הרגעים המטלטלים ביותר עבור מ' במלחמה לא קרה בשל היתקלות עם מחבלים, אלא דווקא כשקיבל הודעה מהעורף. באפריל 25, במהלך הלילה שבו שוגרו כטב"מים וטילים מאיראן, שהה הגדוד בתמרון בחאן יונס. באותו זמן, בת הזוג שלו, המתגוררת איתו בדירה שכורה בתל אביב סמוך לשגרירות ארה"ב, החליטה להתפנות לבית הוריה בצפון.

"הבית שלנו היה ריק כמה ימים", הוא מספר. לאחר הדיווחים על נפילות באזור, התברר כי הדירה ספגה פגיעה קשה. "מצאנו את הבית כשכל החלונות שלו מרוסקים, המרפסת נפלה…", הוא מתאר. זה היה קושי אישי בתפקיד, כי בסוף אני סוג של כלוא בפנים (בעזה) ולא יכול תוך דקה לקחת את האוטו ולנסוע",.

למרות הדאגה והמרחק, מ' המשיך לתפקד כרופא הגדוד ולדאוג לחייליו, בעוד בת זוגו מנהלת את השיפוץ מרחוק. לאחר התערבות של מפקדי החטיבה, הובא רופא מילואים שהחליף אותו ליומיים, מה שאפשר לו לצאת לזמן קצר כדי לאמוד את הנזקים ולהסדיר את המגורים.

לא רק רופא, גם מפקד

מעבר לטיפול בפציעות פיזיות, מ' רואה חשיבות עליונה בחוסן הנפשי של הלוחמים. הוא מתאר את המורכבות של להיות גם הרופא שמטפל בכאב גרון וגם המפקד שצריך לזהות מתי חובש או לוחם זקוקים ל"ריסט" מנטאלי. "יש רגע שאתה צריך להגיד לחייל: 'אני מבין שחווית עכשיו הרבה… בוא ניתן לך צ'אנס להירגע'", הוא מסביר.

מערך בריאות הנפש בצה"ל, לדבריו, עשה קפיצת מדרגה משמעותית, עם ימי עיבוד לחימה מסודרים וזמינות של קב"נים, מה שמאפשר לו להבטיח מעטפת רפואית ונפשית שלמה ללוחמיו.

בסופו של יום, הנער מרמלה שהפך לרופא קרבי, מסכם את התקופה המאתגרת בתחושת שליחות: "הרפואה בצה"ל בפרט ובארץ בכלל היא מהטובות שיש בעולם", הוא אומר, ומקווה שהניסיון שצבר ימשיך לשרת אותו גם בקריירה האזרחית בעתיד.