ישראל מאיר בטור בחירות: למה שטבון?

בכל מערכת בחירות מצליחים הפוליטיקאים לשכנע אותנו כי כל קול קובע והמערכה הנוכחית קריטית מתמיד. אם תישאר אדיש, אתה עלול לסכן מפעלי חיים. התיישבות. יהדות. זהות. ציונות. צביון המדינה כולו על הכתפיים שלך. כך מקובל לשכנע. כך קל להשתכנע.

לא כיף לצנן את האמבטיה, אבל האמת כולנו יודעים. הציבור הדתי ברובו לא מצביע למפלגות הגדולות שמתיימרות (באמת) להרכיב את הממשלה – כך שההשפעה שלו על זהות ראש הממשלה היא תמיד דרך המעגל השני – על מי תמליץ המפלגה בפני הנשיא.

אבל אם חוקרים יותר לעומק, הקלישאה כי הבחירות הקרובות קריטיות מתמיד, יש בה מן האמת. השאלה למי. בכל מערכת בחירות ישנה קבוצה שתוצאות הבחירות ישפיעו עליה יותר מכולם. בפעם הקודמת זה היה החרדים – לו המפלגות החרדיות היו מביאות מספר מנדטים גדול יותר משל "יש עתיד", הציבור החרדי היה מצליח לצמצם את הפגיעה בקצבאות הילדים, תקציב הישיבות וכמובן חוק הגיוס; הסטרטאפ של "חוק הגיור" לא היה מומצא. החרדים ידעו את זה, התאמצו התפללו ועבדו מאוד קשה, אבל הם הביאו 18 מנדטים ויש עתיד הביאו 19. הציבור הישראלי רצה יאיר לפיד, וקיבל.

גם בבחירות הקרובות ישנו ציבור שהמערכה לגביו היא קריטית מתמיד. לא חרדי. אלא חרדל"י. הציבור התורני עומד בפני מערכת בחירות שהולכת לחרוץ את גורלו. "מי ישפל ומי ירום". בשונה מהחרדים, העצוב אצל החרדלי"ם הוא שהם כלל לא מודעים לכך. דווקא ציבור שכל כך רוצה להיות שותף בתהליך הגאולה שקע לו בשינה גלותית ומסתפק במועט. די לו בהבנות חסרות כל משמעות שהושגו בעל פה בין נפתלי בנט לאורי אריאל. מוטי יוגב נכנס גבוה בפריימריז? דיינו.

אחים יקרים, לא לצנן את האמבטיה באתי, אלא לחמם אותה! להרתיח אותה! הציבור הדתי והימני חי באופוריה שתנובת מנדטים יפה למפלגת הבית היהודי – כפי שמסתמן – תעניק את תפקיד שר הביטחון לנפתלי בנט. אנחנו כבר ממש נוגעים בהנהגה. וואו, אתחלתא דגאולה!

צאו מהתפיסה הגלותית הזאת. משהו חדש ממשיך. נפתלי בנט הצהיר בגאון כי הוא "מפסיק להתנצל" ואתם הולכים להרגיש את זה חזק מאוד. הצלחתו נושאת בחובה עוד כמה דברים שכדאי מאוד לתת עליהם את הדעת. אם בערב בחירות, התקופה הכי רגישה בה כל קול חשוב וכל רב שזולג החוצה יכול לעצור את הסחף, התעקשו – אבל ממש התעקשו! – במפלגת המגזר שבג'ינגל הרשמי של המפלגה תשיר זמרת (ביצוע נוסף שיצא אחר כך ללא קול אישה, נפסל מייד ומי שיצר אותו אוים בתביעה). מה זה מבשר?

קמפיין הבית היהודי מתנהל היטב. טובי המוחות יושבים על כל פוסט שעולה לרשת וגם על הג'ינגל חשבו טוב-טוב. קל לנחש כי היה מי שהעלה את החשש כי שירת נשים בהמנון המפלגה תרתיע קהל שמקפיד על קלה כבחמורה, אבל היה מי שענה לו כי "בשם האחדות" גם זה יעבור. ענה וצדק! (בינתיים).

המסר החינוכי בעייתי

מי יעמוד מאחורי חייל שיבקש לשמור על זכותו לקיים אורח חיים על פי ההלכה גם במהלך שירותו ולא לשמוע קול אישה? מי יגונן עליו בלי "אבל" וסיפורי סבתא על "כיצד הייתי נוהג במקומו"? מי יציג אותו כשפוי ועכשווי ולא כמיושן או קיצוני? מי באמת יעמוד בגאון ויצהיר כי הוא "לא מתנצל" על כך?! זאת שאלה רטורית כמובן. כולם יודעים את התשובה אבל לא רוצים (עכשיו) לעסוק בה. התסריט הזה בוא יבוא. לו אני החייל, הייתי מעדיף שיוני שטבון ידברר אותו ולא בנט ואפילו לא הרבצ"ר לשעבר. הכל יודעים זאת, ומשום מה רבנים וראשי ישיבות שנאחזו עד לא מזמן בגלימתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שתו בצמא את שיעוריו של ר' אברום שפירא זצ"ל יושבים על הגדר וממתינים לתוצאות הסקרים. ואני שואל: וכי בשביל שרונן שובל יכנס לכנסת וכך נשפיע על "קהלים חדשים" (משימה לאומית שדוחה מצוות רבות) נוותר על משנתם של הרב חרל"פ, הרב הנזיר ויתר תלמידי הרב זצ"ל?!

כשהגיעה לארץ משלחת של ראשי הקהילה הקונסרבטיבית, נזכר שר הכלכלה כי בין השאר הוא גם שר לענייני תפוצות וקידם אותם בחום: "למה אי אפשר לדבר בגובה העיניים? אני מתבונן בכם ומרגיש שאני פוגש אחים ואחיות, משפחה. אני מוקיר ומעריך מאוד את התנועה שלכם, התנועה הקונסרבטיבית, שמיום היווסדה ממש הייתה ועודנה תנועה ציונית". מה זה אם לא "התנצלות"?

כשקבוצת נשים הזויות ופרובוקטיביות נאבקו כדי שיוכלו להניח תפילין מידי חודש בחודשו סמוך למקום המקדש, נזכר שר הכלכלה והתפוצות כי בין השאר הוא גם שר לענייני ירושלים וכך נפתחה לה "עזרת ישראל" (שלמרבה תמיהתו נשארה מיותמת) – "בעולם ישנם זרמים רבים, ולמעשה מרבית העולם היהודי בגולה איננה אורתודוקסית. בתור שר לענייני תפוצות אני מאמין שהכותל שייך לכל היהודים בעולם. לא לזרם כזה או אחר. כזו היא 'עזרת ישראל' החדשה. אני יודע שספגנו ביקורת מנשות הכותל ('לא מספיק טוב'…) וביקורת הפוכה מקיצוניים בצד השני ('הגזמתם'), אך בעיניי 'עזרת ישראל' היא דבר נפלא", הוסיף בנט, "היא מאפשרת אחדות ושלום בכותל המערבי. זו הפעם הראשונה מזה שנים שכל עם ישראל יוכל להגיע לכותל המערבי. לקראת ראש השנה תגיעו לבקר בכותל המערבי!". בנט בחר להתחדש. אבל עם ישראל (להפתעתו) בחר להתיישן. רחבת הכותל בה נשפכו כל כך הרבה דמעות, נשארה בהפרדה מלאה ומשמשת את כלל העם היהודי. היהודי הישָׁן.

אז מה קרה? כיצד הציבור התורני שבמשך שנים היה "חוד החנית" של הציונות הדתית נרדם בשמירה? נראה כי הסקרים המחמיאים למפלגה טשטשו משהו. איזשהו דמיון שמדובר בניצחון "מגזרי".

תשכחו מזה. אם יש מגזר שמנצח פה, הוא דתל"ש. נכון, מוטי יוגב הוא אדם טוב ובניגוד לחבריו היה נראה כמי שכפאו שד כשנאלץ לתמוך בהטלת סנקציות פליליות על בחורי ישיבות חרדים, אבל האם שקלתם אי פעם להצביע 'ליכוד' בגלל שחוטובלי ופייגלין נמצאים ברשימה?! המפלגה לא שייכת ליוגב. המפלגה שייכת לבנט ואולי קצת לאיילת ואורי (לא אריאל אם חשבתם…). ישנה טענה שלא כדאי לעורר מחלוקת, יש אחדות. בסדר, רק השאלה היא עד היכן? ה"אחדות" הזאת עוד תכה בנו חזק. ביום שאחרי תתגלה המחלוקת שמפרידה בין ה"חדש מתחיל" ל"חדש יתקדש", אבל יהיה מאוחר מידי. הלייט ניצח את הרב קוק.

מעבר לשיקולים פוליטיים, יש פה מסר חינוכי בעייתי מאוד. אומנם אדם מבוגר יודע (מנסה) לקחת את הפוליטיקה בפרופורציות, אבל איזה מסר יש הוא מעביר לנער מתבגר שרואה כי הוריו שמקפידים על קלה כבחמורה ובכל זאת תומכים בהתלהבות בקו שהוא כל כולו לייט והתנצלות בנושאי דת והלכה.

איפה המחאה?

הדעות חלוקות, זה לגיטימי כשמתקיים דיון ער ומכובד. אבל העצוב הוא שהוא לא מתקיים. מישהו נרדם בשמירה. כשהרב משה הגר הודיע על הצטרפותו למפלגת "יחד", נתקלתי בשתי תגובות שפורסמו, האחת בוטה והשניה תמימה:

הרב אמנון בזק מישיבת הר עציון כתב בבוטות כי הרבנים החרדלי"ם "פצלנותם אמונתם'' וטען כי השם "יחד" ממש לא מתאים למפלגה. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. ימות המשיח ממש – בבית המדרש של מייסדי 'מימד' מטיפים לישיבות הקו בדבר החשיבות של אחידות המגזר.

הרב רונצקי כתב בתמימות (אני מאמין) – "הצטערתי לשמוע על הצטרפותם של אנשים ורבנים מטובי בניה של ארץ ישראל למפלגה החדשה שבראשות אלי ישי" כתב הרב והוסיף: "האם חברי סיעת הבית היהודי אינם תורניים ויראי שמים, כך שתורת ישראל היא מרכז חייהם ומכוחה הם דואגים לחינוך, לביטחון, להתיישבות ולשאר ענייני המדינה?". אני בהחלט מקווה שבתמימות נכתבו הדברים ולא בניסיון לגמד ולצמצם את ההגדרה המחייבת של "יראת שמים". אגב, טאקטית, לא בטוח שקלוגהפט יאהב את זה שאומרים על נפתלי כי התורה היא מרכז חייו שממנה הוא דואג לחינוך ביטחון ולשאר ענייני המדינה.

אמת, הבית היהודי לא מתנצל. השאלה על מה. הרב רונצקי למשל כתב לא מזמן כי "החבירה ל'יש עתיד', מלבד הכורח הפוליטי שהיה בה, כדי שניכנס לקואליציה, לדעתי, יש לשתי התנועות מכנה משותף רחב יותר מאשר עם המפלגות החרדיות". שום התנצלות לא שמענו על כך. לא שמענו, כי אין על מה. הרב רונצקי הציג עובדה שלחלק מן הציבור היה קשה לשומעה, כיון שההשלכות החינוכיות שיש למשפט כזה, הן מסוכנות. אבל הרב רונצקי ממש, ממש לא מתנצל על כך.

וברגע האחרון

אופס. סיימתי לכתוב את המאמר, ואני שומע פתאום ברדיו שאלי אוחנה משוריין בבית היהודי. ברגע אחד הכול התבהר והפך גלוי ושקוף הרבה יותר. פתאום נראה לי שהרבה ממה שכתבתי פה למעלה מיותר. למישהו לא ברור שהבחירות הקרובות גורליות הרבה יותר ממה שחשבנו, לעתיד הציבור המאמין בתורה?