פרשת השבוע

גם מערכת משפטית המכילה את החוקים והדינים המושלמים ביותר, אינה עדיין הערובה הבטוחה להשלטת חיי הצדק בפועל בחיים, כי נוסף לחוקים ופסקי הדין ישנם מרכיבים נוספים שהם חיוניים להבטחה שהמשפט יהיה לא רק אמיתי וצודק אלא גם נכון ומועיל.

ליתרו חותנו של משה ולאברהם אבינו, לכאורה לשניהם היה מסלול חיים דומה, שניהם נולדו בסביבה אלילית ושניהם הכירו לבסוף את בורא העולם. למה אנחנו מעדיפים את אברהם על פני יתרו?

מי שרוצה לעלות בהר, מסביר הקוצקער, יזהר מלנגוע רק בקצהו, דהיינו באופן חלקי. אסור בעבודת השם להסתפק במקצת. אדם חייב ללכת את כל הדרך ולא להסתפק בחלק ממנה.

תפקידם של הרבנים הראשיים לישראל חייב להיות הכתובת לכל בעיה תורנית והלכתית, וזה הקריטריון העיקרי שצריך לעמוד לבחירתו, האם רבנים ימצאו בו כתובת הלכתית. מי שמחפש את המועמד שיעשה תיקונים במערכת הדתית, צריך להריץ אותו למשרד הדתות ולא לרבנות הראשית.

לא תפילות מבקש הקב"ה מישראל אלא מעשים שיש בהם מסירות נפש, ורק אחר שיכנסו ישראל לים הסוער יהפך הים ליבשה, כמו שעשה נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון לים ואחריו רבים מבני ישראל.

עם ישראל אינו משועבד לטבע ולא מקובע ל"מה שיש", אלא יש לו היכולת גם לשנות את המציאות. עם ישראל הוא הראשון שלוקח את גורלו בידו, הוא הראשון שלא נכנע לתכתיבים. החירות האמיתית היא כשיש לך בחירה ואתה משתמש בה כדי לשנות את מצבך, למצב טוב יותר.

האם כאשר הדברים לא הולכים לפי התכניות, מוותרים על הכל ? או נאחזים במעט שנשאר? כמו בפרשות השבוע גם בזויות סובר חיים גלבוע, כי עדיף להשיג מעט ואחר כך להוסיף מאשר לא לקבל כלום.

אם מה שיש לנו להקרין לגויים הוא שאנחנו כאן בגלל סיבות בטחוניות, אנו צפויים לכשלון הסברתי מתמשך. אם רוצים להצליח בויכוח מול אומות העולם, חייבים להשתמש בסיבות דתיות. כאשר יבוא ראש ממשלה ויקריא פרקים מן התנ"ך המבטיחים את השליטה בארץ ישראל לעם ישראל, הגויים ישתכנעו.

כאשר עמרם עמד וגירש את אשתו יוכבד, ראתה מרים בפירוק המשפחה היהודית סכנה לבאות והטילה את כל כובד משקלה להשיב את השלום בבית הוריה, ומהם לקחו דוגמא כל עם ישראל, והשיבו גם הם את נשותיהם.

פרשת ויגש מביאה לשיא את העימות בין שבין יוסף ויהודה. שתי הגישות, הכלכלית אוניברסלית מצד אחד לעומת התורנית לאומית מצד שני מתבררות היטב. בסופו של דבר יודה גם יוסף כי גישתו של יהודה היא הנכונה. כשיהודה בראש יש מלכות, כשיוסף בראש ישנה התפרקות כללית של האומה.

כשנודע ליעקב שבנו יוסף חי היתה תגובתו הספונטנית: "אלך ואראנו בטרם אמות", אבל מיד לאחר מכן החלה לכרסם בתוכו חרדה, עד שהקב"ה היה צריך להרגיעו ולומר לו: "אל תירא מרדה מצרימה".

המהפכנים הגדולים עלולים להחריב את העולם אם לא ישתחוו ליהודה ולא יגיעו מתוך כניעה כלפי שמיא. סערת החיים צריכה כיוון ושליטה. ומאידך, יהודה ללא יוסף אינו יכול למשול.

אנשים חדי עין, יודעים להעריך את המצב הכללי במדינה באמצעות המראה של החתולים שאוכלים מהפחים. אז איך ייתכן כי כל חכמי מצרים ויועצי פרעה לא הצליחו להבין את משמעות החלום, לפיו פרות שמנות וחיטים מלאות מבטאות שובע ואוכל, ואילו פרות רזות וחיטים ריקות, מבטאים רעב.

אחרי שיוסף כבר יוצא מבית הסוהר והופך למשנה למלך מצרים למה הוא לא שולח אות חיים לאביו? הרב יעקב פילבר מסביר מה רצה יוסף להשיג בהתנכרותו לאחיו?

אחרי מסע הנדודים שעבר יעקב אבינו במשך למעלה מעשרים שנה, אחרי כל המאבקים הגלויים והנסתרים מול לבן ומול עשו, הוא סוף כל סוף מבקש קצת שלווה. "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" ביקש יעקב לישב בשלווה בעולם הזה וקפץ עליו רוגזו של יוסף. מתי הוא כן יישב בשלווה?

אם נגזר על אבותינו לרדת למצרים, אז למה האחים אשמים במכירת יוסף? הרב יעקב פילבר מרחיב את השאלה גם מחוץ לפרשת השבוע אל היחס בין פעולת האדם לגזרת ה'.

מתיאורה של התורה את הכנותיו של יעקב אבינו למפגש עם עשו אחיו, עולה דמותו של יעקב כמי שמתרפס בפני אחיו. הוא שולח מנחות וקורא לעשו אדוני, ומשתחווה לו מספר פעמים. אלא שעיון בפעולותיו מגלה כי במעשיו של יעקב, הוא מראה מיהו בעל הבית על ארץ ישראל, כשהכל עטוף בדיפולומטיה.

מדי פעם אנו שומעים על צעיר או צעירה שגדלו בבית טוב בו ההורים אוהבים אותם ודואגים להם ושוהתחנכו במיטב מוסדות החינוך, אך לבסוף הם פורקים עול או סוטים מדרך ההורים. הרב יעקב פילבר לומד מפרשות השבוע על הגורמים שעלולים לדרדר את הילדים לדרך רעה.

לבן הארמי מסוכן כל כך, משום שהוא רוצה להשאיר את עם ישראל בגלות שיתבולל בארם, וייהפך כמוהו מבן נחור העברי, ללבן הארמי. רעיון זה אפילו יותר מסוכן מגזירת השמדת הזכרים של פרעה הוא רצה לגרום להשמדה מוחלטת של עם ישראל. לא לחינם נקראת תופעת ההתבוללות "שואה לבנה".

פרשת תולדות מתארת לנו את אופיו של עשו – אדום, הדמות התנ"כית שמזוהה עם העולם המערבי. האישיות המיואשת של עשו, שרוצה הכל עכשיו בעולם הזה, שונאת יותר מכל את יעקב, מי שמתנהל לאיטו ולא מפחד מדרך ארוכה. מבחינה זו מדינת ישראל מציגה את השקר של העולם המערבי ועל כך המלחמה.