פרשת השבוע

ישנם תהליכים שההתרחשות שלהם היא מן השמים, אך המעשה השמימי אינו פוטר אותנו להביא גם מצדנו אש מן ההדיוט, לתרום את תרומתנו. הרב פילבר על הציווי להקריב אש על המזבח

התורה מותחת קו דק בין טיב יחסי אנוש והאמון השורר בין יהודים לעמלק המזנב בנו. ממש אחרי הציווי על יושר במכירה מגיעה הדרישה לזכור את מעשה עמלק. הרב גדי בן זמרה על הקשר ביניהם

הספר העוסק בקרבנות לא פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם כפרה על החטאים אלא דווקא בקרבנות תודה. אנו לא נותנים לקב"ה קרבן, כדי לקבל, אלא מקבלים כדי לתת

על אף הכבוד הראוי לחכמי העם ומנהיגיו, עלינו לדעת שכולם שווים בפני החוק ואין לאחד מהם חסינות משפטית על חטאיו, ויתרה מזו כאשר המנהיג הוא עבריין הריהו כורת את הענף שהוא יושב עליו, והופך להיות כאחד האדם

כל עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי. כל עשייה של כל פריט במשכן מסתיימת במילים: "כאשר ציווה ה' את משה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי. לאן נעלמה הספונטניות?

התורה מקדימה את איסור השבת, לפני בניית המשכן, כדי להגיד ששלבי הכנת הקודש, הם עדיין לא הקודש עצמו. אל יחשוב אדם, שאם הוא פועל למען הקודש, שהוא כבר הגיע למדרגת השיא של הקודש. יש להפריד בין שלב הבנייה לבין השלב השלם, שבו הקודש כבר מופיע בעולם.

בשבת אסורה עשיית המלאכה אך מותרת העבודה. מלאכה היא מלשון 'מלך' ועבודה היא מלשון 'עבד'. בשבת אנו מדגישים את מלכות ה' – "כתר יתנו לך". אנו מברכים אחד את השני ב"שבת שלום", כי אנחנו חיים בשלום עם העולם, לא עושים מלאכה שמפריעה לטבע ולא מפרים את האיזון. צפו בשיעור הקצר של הרב קמחי

אחרי שבפרשת תרומה הדריכה התורה לפרטי פרטים, כיצד לבנות את הבית בו תשרה השכינה, בפרשת תצוה עוברת התורה לתאר את בגדי העובדים בו. שתי פרשות אלו מייצגות שני חלקים בעבודת המשכן. ושתיהם מכוונות למטרה אחת – לתנאי ההכרחי כדי שתשרה השכינה בעם ישראל.

לא רק כפרה יש בבגדי הכהן הגדול אלא גם ביטוי לתשתית המוסרית והחברתית של העם היהודי, משום שיש בהם כדי לשפוך אור על ערכי היסוד האמורים להיות נר לרגלנו כ"עם סגולה". חיזוק לדברים אלו ניתן לקבל מכך, שהפרשה פותחת במצוות "נר התמיד", ללמדנו שגם הבגדים כמו הנר, מאירים תמיד את דרכנו

למרות מספר מקומות בהם נראה כי חז"ל כופים על קיום המצוות, דווקא בבניית המשכן התורה מדגישה כי הוא יבנה בהתנדבות בלבד. הרב פילבר מסביר מדוע.

בעולם הפיזי, אנו מכירים חומרים מסוכנים ובלתי יציבים שכל שימוש בלתי זהיר בהם עלול לגרום לאסון בקנה מידה עולמי ואסון צ'רנוביל יוכיח. קל וחומר בדברים רוחניים וברגישים ביותר שבהם, שכל שינוי וכל מחשבה בלתי נכונה עלולה להוציא את האדם מעבודת ה' אל עבר עבודת האדם – העבודה הזרה.

בפרשת תרומה מוזכרים לראשונה הכרובים שסוככו על ארון הברית כשפניהם איש אל אחיו. מהם נלמד על האיזון הנדרש לנו בין השמירה על המצוות שבין אדם למקום ובין המצוות שבין אדם לחברו

הרב שלמה קמחי מישיבת בנ"ע אורות יהודה בהסבר קצר על המצווה "אם כסף תלוה את העני עמך" המדבר על הצורך בהחזקת העניים מחד, ומצד שני מגלם ניסיונות קשים של העשיר וגם של העני. צפו בשיעור הקצר

אחרי שיתרו מייעץ, דואג משה לשלוח אותו חזרה לביתו. עם ישראל יכול לקבל מהגויים, פיתוחים מדעיים ואמצעיים טכנולוגיים, אבל בעניני אמונה אסור לו לאמץ דפוסי מחשבה זרים

כאשר עם ישראל נמצא במשבר, הוא מתחיל לריב בינו לבין עצמו. באותו הזמן של ההתלבטות כיצד לנהוג, דווקא המעשים של האנשים הקטנים הם שמקדמים אותו ולא הפוליטיקאים

למרות שעם ישראל היה משועבד במצרים, האומה המצרית הייתה אפילו יותר משועבדת ממנו וסגדה לקבוע – למוכתב. היציאה ממצרים מלמדת שעליך לקחת את גורלך בידיך ולהשתנות

אם מה שיש לנו להקרין לגויים הוא שאנחנו כאן בגלל סיבות בטחוניות, הכשלון צפוי מראש. כשרה"מ יקריא פרקים מהתנ"ך באו"ם הגויים ישתכנעו

ניסיון לפגוע בעם ישראל על ידי שילוב של טרור פיזי עם החלשת כח העמידה של העם והאמונה בצדקת דרכו, הניסיון הזה חוזר על עצמו גם בדורנו, והיא לא התחילה בשנים האחרונות

התורה בוחרת לתאר את ראשית דרכו של משה באמצעות שלוש התכונות החשובות למנהיג: העדפת האינטרס הציבורי על פני האישי, רגישות חברתית ועמידה בלחצים חיצוניים