פרשת ויקרא: עבודת המקדש היא התשובה לפגאניות - סרוגים

פרשת ויקרא: עבודת המקדש היא התשובה לפגאניות

הספר העוסק בקרבנות לא פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם כפרה על החטאים אלא דווקא בקרבנות תודה. אנו לא נותנים לקב"ה קרבן, כדי לקבל, אלא מקבלים כדי לתת

פרשת ויקרא: עבודת המקדש היא התשובה לפגאניות
  נותנים כדי לקבל. פגאנים (פלאש90)

ספר ויקרא אותו אנו מתחילים לקרוא השבת, עוסק בתחילתו בעבודה הסדירה של המשכן. כפי שראינו במאמרים קודמים כאשר התורה באה לדבר על ענייני המקדש היא לא חוסכת במילים ומתארת לפרטי פרטים את כל סוגי הקרבנות ואת דרך הקרבתם, משום שרק הקב"ה הוא שיכול להדריך אותנו בדרך לעבודת ה'.

הקרבת קרבנות היא מנהג עתיק שהיה מצוי גם אצל עובדי עבודה זרה. בכל האומות במהלך ההיסטוריה היו עובדי הדת נוהגים להקריב קרבנות לאלוהיהם. הקרבת קרבנות נהגה כל עוד לא התפשטה הנצרות והכפירה שבאה איתה ובעקבותיה (בנוסחאות התלמוד הלא מצונזרות, הנוצרי מכונה בשם מין, דהיינו סוג של כופר). על אף שהיום רגילים אנשים אנטי דתיים לכנות את עבודת בית המקדש בשם "פולחן", יש הבדל גדול מאוד בין ה"פולחן הפגאני" של עובדי עבודה זרה לבין עבודת ה' (כך יש לכנות אותה) במשכן ולאחריה בבית המקדש.

ראשית יש להקדים את דברי הרב קוק שמתייחס לכופרים ולעובדי עבודה זרה יחד: "יסוד הרשעה, שהיא מתפצלת לעבודה זרה ולמינות, הוא בא לבצר מקום לסיגי החיים, למוֹתרוֹת … לא לטהר את הקודש אלא לטמאו ולסאבו" (אורות, ישראל ותחיתו, טו). הרב קוק מתאר כיצד הרשע בעולם מתחלק בין הכופרים – האתאיסטים, לבין עובדי הע"ז. המשותף לשניהם שהם נוהים אחר המוֹתרוֹת, אחר הנאות החיים.

לתת כדי לקבל

אצל הכופר, קל מאוד לראות תופעה זו. האתאיסט, החילוני, רואה את העולם כהפקר, שהרי אין בורא לעולם ואין מי שמשגיח עליו. הפועל הנגזר מכך שאין משגיח, היא שהאדם נברא ללא מטרה הנראית לעין, ולכן ננצל את המצב כדי להנות. איש כזה, יעשה הכל בשביל עצמו, גם אם לעיתים הוא יתן לאחר, זה יהיה בשביל להשקיט את המצפון.

מאידך לפגאני, כן יש רצון לתת לטובת האליל שלו. הוא מוכן אפילו למסור את בנו הבכור ולהעלות אותו קרבן לאליל. אבל אם נבחן את מטרתו, גם היא אגואיסטית. הוא מגיש את מנחותיו לאליל כדי להשקיט את האליל או כדי שהאליל "יאהב" אותו ויתנו לו את מבוקשו. צריך לרצות את האליל, לא למען מטרה נעלה, אלא למען עצמו, כדי למלא את מאוויו של המאמין. הוא מרצה את האלילים שלו כדי שיוכל לבקש מהם מה שהוא רוצה.

לקבל כדי לתת

בניגוד לכך ספר ויקרא, העוסק בקרבנות, איננו פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם לכפר על חטאיו של היהודי. ספר ויקרא מתחיל בראש ובראשונה בקרבנות תודה. התורה באה ללמד אותנו שהיחס הראשוני בין היהודי לקב"ה קודם כל צריך להיות יחס של הודאה. קודם כל תודה לקב"ה על החסד שגמל איתך ועל כל הטובות שהוא עושה איתך בכל יום. אנו לא נותנים לקב"ה כדי לקבל ממנו בחזרה, אלא אנו מקבלים ממנו כדי לתת. רק אחרי שלושה פרקים של קרבנות תודה, תפנה התורה ותתאר קרבנות הבאות לכפר על חטאים. גם קרבנות אלו נצרכים, אבל אינם העיקר. מטרתם גם היא אינה לרצות את האל, אלא לתקן את המקריב.

פרשת ויקרא נקראת בכל שנה, לפני חג הפסח, גם את ליל הסדר אנו פותחים בנתינה: "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח". ליל הסדר, כולו הוא ביטוי של התנגדות לכפירה ולעבודה זרה, הוא כולו עוסק בהתגלות ה' ובהשגחתו על עם ישראל בכל הדורות. מובן אם כן, מדוע אנו פותחים לילה זה דווקא במעשה של נתינה. החסד הוא האנטיתזה של הכפרנות והאליליות.  בו אנו פותחים הן את ליל הסדר והן את ספר ויקרא.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
כל כך רדוד - אתיאיסטים נהנתנים?
דוד האתאיסט | 23-03-2012 17:34
נכון, יש רבים שאוהבים לחיות טוב, אבל כמות האלטרואיסטים בקרב ה"כופרים" גדולה לעין שיעור מקרב המאמיניםף שלעיתים רבות מספור מוכנים להקריב את רעיהם בני האדם משום איזה צו אלוהי
2
חלק מהטימטום המגזרי דת"ל זה לרוץ לחבק כל שמאלני
ציוני חילוני | 08-03-2014 17:49
בכתבה מלוקקת מהימים האחרונים פה באתר הכתירו פה "חילוני מחמד". ביניהם לנמשל את הכותבת מצביעת יאיר לפיד, עירית לינור, בסופרלטיבים כמו "הנהדרת הנפלאה " , כחלק מחוסר היכולת של מגזר שמרגיש חוק מהברנז'ה. התוצאה : מיד זה עלה בדף הפייסבוק שלה, וחיבוק המזיע והמאולץ הזה, מאלץ אותה לנוע שמאלה.
3
הפך הרמבם והאומרים מקדש ירד משמים דוחקים השיבה לפגניות
ועד עובדי הרבנים לא פריירים | 08-03-2014 19:54