זוגיות

בחיי הנישואין אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שכל זה גדול עלינו, גם אם ננסה להתחזק בכל נקודה בנפרד, לא נעמוד בלחץ ונקרוס. אבל אם נזכור להתחבר אל אותה נקודה עמוקה שממנה הכל יוצא – האהבה, ממילא נזרים אנרגיות חדשות לכל העברים

כמה זמן אמור לקחת 'חשבון נפש'? התשובה פשוטה: כמה שאתם מסוגלים. תלוי בכם. כל עוד אתם לא מגזימים ואוכלים לעצמכם את הראש, כמובן. רק אל תוותרו לעצמכם, תתחילו בקטן ותוסיפו לאט לאט כיד הריכוז הטובה עליכם

יש סיבות שונות לכרסום במוסד הנישואין אולם השאלה המרכזית היא איננה מדוע זה קורה, אלא מה צריך לעשות, כיצד לחנך וכיצד להעצים את הזוגיות הטובה והקבועה

בתיעוד מיוחד לקראת ט"ו באב מספר המגיש והשחקן עודד מנשה על הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל ועל כוחו הרב להביא ישועה למעוכבי שידוך * סגולת קדשו של הרב ומעמד התפילה המיוחד שתיקן למציאת אהבת אמת יתקיימו בעמוקה גם השנה ע"י "רינה של תורה" כפי הוראתו * צפו

בטור האחרון ראינו שהכאב נועד להעיר אותנו ולכוון אותנו לעבר מה שטוב לנו באמת. הצעתי גם למי שממלא את חייו עד אפס זמן – לתת מקום לכאב על מנת ליצור את השינוי המיוחל. היום אני מבקש לתת הנחיות פרקטיות בנושא זה

מחאת האמהות: שלוש אחיות, המשלבות עבודה ומשפחה כמו לא מעט אמהות בישראל, החליטו לצאת ביוזמה חדשה הקוראת לאמהות (ולא רק) להצטרף אליהן ולכבות את הנייד בין 18:00 ל-20:00 לטובת זמן איכות עם המשפחה. "זה שווה כל מאמץ וכל קושי" חושפת צופיה גילבר בראיון מיוחד לסרוגות

בטורים האחרונים דיברנו על הניתוק הרגשי שמשתמשים בו לא מעט גברים, על יתרונותיו ועל חסרונותיו. הפעם אני רוצה לספר לכם על אחד הסימפטומים הבולטים של הגישה הזו ועל איך אפשר להתגבר עליו

בטור הקודם דיברנו על כך שרבים מבני האדם (חלקם הגדול ממין זכר אבל הֶיי, לא רק) מעדיפים לנתק את הרגש שלהם ולנהל אורח חיים נטול רגשות, פחות או יותר. מהם היתרונות והחסרונות של הגישה הזו?

בעוד שבמגזר (ולא רק) עדין מתקשים לדבר בקול על בעיות בזוגיות, החל משחיקה ועד למיניות. הזוג הסרוג מצפת, יהונתן ויסכה שומר החליטו ללכת להשקיע בזוגיות שלהם וכיום הם כבר עוזרים לאחרים ומאמינים שהמגזר מתקדם, רק חבל שזה לרוב קורה חד צדדי

בכוונה השארתי את היומן במקום שאפשר היה למצוא אותו, בארון הבגדים שלי. למרות הפחד הגדול שהיה בי, במידה מסויימת רציתי שהוא יקרא בו, רציתי שהוא ידע. שיכיר את האמת עלי את המורכבות שיש בי, אותה שלבושתי לא סיפרתי לו לפני החתונה

"ערן אמיתי" (שם בדוי) הוא דתי שומר מצוות בעל נטייה הומוסקסואלית. בטור שפרסם בפייסבוק הוא מחפש להכיר בת זוג למטרות חתונה, כדי להקים איתה בית נאמן בישראל. יכולים לעזור?

באופן דומה למדי, רבים מהגברים (וגם חלק מהנשים) מנתקים את הפלאג של הרגש. הפלאג הזה עלול לעשות לנו המון צרות ורעשים בראש ובלב. הוא אמור להתריע ולהזעיק כשהמצב לא טוב לנפש אבל היי – הוא לא עובד פיקס

גברים, בדרך כלל (ואני מודע שלכל כלל יש הרבה יוצאים מן הכלל), תואמים את הקריקטורה המציירת אותם כהססנים בנוגע לעולם הרגשי שלהם, כאילו שהם לא בטוחים שהם יודעים להרגיש בכלל

גדל לו דור שהערך העליון שלו הוא שינוי ותזזית חיצונית. רואים את זה בכל פינה בחיים וברשת. אז מה הפלא שגם בן או בת הזוג עובר תחת השֵׁבֶט האימתני של הקִיטְלוּג האכזרי הבא: או שהוא מרתק כי הוא נראה חי ותוסס או שהוא משעמם

כולנו גדלנו על האמירה המפורסמת "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב, א). אני אומר "אנחנו" כאילו שגדלתי כאן איתכם בין החכמים אבל בינינו, אני גדלתי לי על חוף הים בעיר קאן, אי שם בדרום צרפת ותתפלאו, אף אחד לא טרח לספר לי על הפתגם הזה

הוא בחור מעולה, היא נפלאה, הוא עם מידות טובות והיא חברותית ומצחיקה, ועדיין הם לא מצליחים להגיע לרגע המיוחל. לא רק הרווקים והרווקות בסיפור הזה, אלא גם המחנכים, הרמי"ם, המדריכים ובכלל כל מי שמקיף אותם ברגעי המשבר. אז מה עושים?

סקר של מכון סמית מעלה כי 79% מהמשיבים תומכים במיסוד זוגיות חד מינית בישראל. הנתון המפתיע בין אלו המגדירים עצמם דתיים נרשמו 47% תמיכה בברית זוגיות או נישואין להט"בים

קל להאשים את 'המציאות', את 'האחרים' או את 'בורא העולם' בכבודו ובעצמו, מאשר לקחת אחריות על החיים של עצמנו. בכל פעם שאנחנו מטילים אשמה ב'גברים', ב'נשים', ב'גזרות משמים', או בכל גורם חיצוני אחר – אנחנו בוחרים לברוח מהאחריות האולטימטיבית של חיינו: העולם הפנימי שלנו

האהבה לאו דווקא בולטת לעין. ההתאהבות כן. יש בה אקשן, תהפוכות, עליות וירידות מטורפות, בכי תמרורים וצחוקים מתגלגלים. לכן רוב העולם מדבר, שר, מצלם, מסריט, כותב ומשבח דווקא את ההתאהבות – והאהבה מונחת לה בקרן זווית ואין לה קונים

האם שווה להשקיע בטיפול זוגי אם בכלל עוד לא הִתְחַתַּנּוּ? אם יש ריבים לפני החתונה, האם כדאי לנסות בכל זאת לבוא לתהליך של טיפול – אולי זה מבשר רעות וכדאי לחפש במקום אחר בכלל? | טור מפייס במיוחד