דעות

עד לפני כמה שנים רווחה הטענה שבתוכניות טלוויזיה שבהן יש עימותים פוליטיים, דואגים עורכי התוכניות (שהם כידוע בעלי הדעות ה "נכונות") לשים במשבצת הימין דווקא את הרדיקלים, העילגים ומאותגרי החזות. אותו תימהוני מגבעות השומרון שמגיע לאולפן כנציג הימין, טועה לחשוב שלמפיקים באמת אכפת מדעתו. הוא אינו מבין שהמטרה היחידה בהזמנתו לתכנית היא דחיפת הצופים המתלבטים – שמאלה.

הרב בנימין דוד, רב משיב במכון פוע"ה, מסביר באריכות על הכנס השנתי של מכון פוע"ה וטוען כי בעבר רופאים נלחמו כדי להרצות בכנס, למרות היותו נפרד. לדברי הרב מאחורי המתפקה נגד המכון עומדים ארגונים הממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל כדי להרוס את המכון ואת מה שהוא מסמל.

הקושי המתעצם לפגוש את הילדים פנים אל פנים ולא פנים אל פייס-בוק, הקונפליקט בין הנטייה המוטבעת להיות חלק מהשיח הכללי ובין הרצון לשמור על ייחודיות, עוגן משפחתי וערכי, מועצמים מאד בעידן שבו ריבוי המסרים ברשת וטשטוש זהותה של השידרה-התרבותית, מקשים מאד על הקניית המנהגים והערכים מסורתיים.

ההתנכלות לכנס של מכון פוע"ה בשל 'הדרת נשים' היא דוגמא מצוינת לעיוורונם של מסעות רדיפה. יש מי שמעוניינים בתיקונה של החברה; הם נותנים לתהליכי עומק חברתיים לעשות את שלהם. לעומתם, יש את מי שמעוניינים בשליפת החרבות ובהתנצחות. גם אם זה אומר לשפוך את התינוק עם המים.

לו היה נקבר יעקב במצרים, היה קברו הופך לאתר עלייה לרגל, כשצאצאיו היו מעדיפים קבר זה על פני ארץ ישראל. במקום לעלות לארץ, היו בני בניו נקשרים לציון הקדוש במצרים הטמאה, ומסבירים באמצעות פלפולים איך למצבתו יש מדרגת ארץ ישראל למרות שהיא בגיא ההריגה של רבבות יהודים.

יש תופעות ומעשים שנכון להזדעזע מהם, והעתירה שהגישה תנועת "קולך" לבג"צ נגד הרבנות הראשית בדרישה להתיר טבילת רווקות היא מסוג המעשים האלה בדיוק. איך אנשים שמחשיבים את עצמם נאמנים לתורת ישראל מעלים בכלל בדעתם אפשרות כזאת? האבסורד שבדבר זועק לשמיים פשוטו כמשמעו.

בשבוע שעבר התקבלה בכנסת, בקריאה טרומית, "הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין – איזורי רישום לנישואין של בני זוג", המכונה 'חוק צוהר'. על הפרק ניצבת סוגיית הפרטת שירותי הרבנות ופתיחתן לתחרות, כמו קופת-חולים, למשל ולהבדיל. אבל כידוע, הרבנות שבויה באזיקים ליטאיים ובקידוש השמרנות, ותנועת ש"ס אלופה בחישובי כיס…

עד שהרב הצבאי מוציא מכתב בו הוא קובע כי בצה"ל לעולם לא יודרו נשים עליו להסביר את העובדה כי המערכת הצבאית מדירה פי כמה וכמה את נשותיה מתפקיד המפתח הבכירים בה

עלייתה של תוכנית "האח הגדול לאוויר" מציגה באור עגום את האלטרנטיבה החילונית להדרת הנשים החרדית. במקום תרבות אמיתית צורכים הישראלים שיממון אינטלקטואלי ומציצני לשמו

איך קרה הדבר שהרחוב מכתיב לרבנים ולא להיפך?! איך קרה הדבר שראשי הציבור שיכלו לקיים הפגנות של מאות אלפים כדי לשמר קברי פלשתים באשקלון, אינם יכולים לקיים הפגנה כנגד אותם שמבזים שם שמיים ברבים. כמו במצוות 'עגלה ערופה' צריכים הרבנים לקחת אחריות, לפני שישפך דם.

קבוצת אליטה קטנה בתקשורת באקדמיה ובכלכלה התרגלה לנהל את המדינה ולקבוע את סדר היום שלה. כאשר הם זכו לרוב בבחירות הציבור היה נבון והחקיקה בכנסת היתה נאורה. עכשיו כאשר הם במיעוט הימין נתפס כקבוצה נבערת שצריך להציל אותה מעצמה.

באוטובוס מאשדוד, בבית שמש מתגוששים עמי ארצות עם חולי נפש, קיצוניים מהעולם החרדי מול קיצוניים מהצד החילוני, על זוטות, על אוויליות, על שנאת חינם. רובו של כלל ישראל סולד משנאת חינם זו ולא נירק זה בפניו של זה, ולא נרמוס אלו את אלו, בגלל מטורף חרדי או בגלל מפקד כסיל מבה"ד 1.

הדרת נשים היא תופעה פסולה ובזויה. אך הביקורת המוצדקת על בריוני השוליים המצויים בתוככי החברה החרדית, נסחפה לעתים לביקורת לא ראויה ומכלילה על הציבור כולו. בלי משים, תויגו כל בניו כאנשים חשוכים, פרימיטיביים ואלימים. בלי הבדל כת, עדה ומין. המציאות, כמובן, שונה בתכלית.

מה שהיה קמב"ץ העדה החרדית וארגן כמה מחאות בחיים שלו, תוקף בחריפות את קיצוני העדה החרדית: איזה 'קנאות' בדיוק יש בלתקוף ילדות קטנות אם לא מסתתר מאחרי זה דחף ייצרי אלים? האם הרב עמרם בלוי זצ"ל אבי אבות הקנאים, היה מתנהג כך? וכי מי זה מתיר לעבור על עבירה דאורייתא של בין אדם לחברו, בשם הידור בצניעות?

השמש זה הבן אדם הזהיר הזה שאף פעם לא יקח סיכון, שלא ישכח אף פעם לחגור חגורת בטיחות גם כשהוא מזיז את המכונית ארבע מטר, אבל לא ירים שום יוזמה אמתית. ואין סיכוי שהוא יקפוץ למים הקרים כדי לעזור לחבר שהסתבך. בקיצור: בחור טוב, אבל בינוני ושגרתי להחריד…

אני נגד חלוקת האוטובוס בחתך של גברים מלפנים ונשים מאחור. מאידך, אם בציבור מסויים מבקשים לקיים תורים נפרדים בקופת-חולים או בסופרמרקט, בו-זמנית, למרות שבעיני זו 'חולניות' של צניעות-יתר – קשה לי להתנגד לכך. דמוקרטיה איננה כוללת חינוך ה'אחר' לערכיי.

במאמר אורח באתר וואלה! כותב מספר הסיפורים יוסי אלפי על חג החנוכה כשהוא מנסה לקשר בין החג להקצנה ביחסי דתיים חילונים. אצל אלפי מרד החשמונאים היה בכלל בבית ראשון, כשחבריו היו "בעיקר אלו שאכלו מידי הכהנים עולות". ולמרות זאת הוא רוצה לחגוג את חג חנוכה.

זה לא הארגון לשחרור פלסטין, לא גדודי עז א-דין אל קסאם. תג מחיר הינו מושג המבטא תגובה ליזומתו של האחר. הקשיבו למילותיו-הוא: הוא בסך-הכל רוצה להתחיל לגבות 'תג מחיר'. להבדיל מחייו המוקדמים בהם לא היה מחיר לדם יהודי ולא היה משקל לכאבו וצערו, הנער הזה חפץ להתחיל חיים חדשים – חיים בהם מי שיעז לפגוע ביהודי, ייפגע גם הוא, לפחות קצת. אם הרס את הלב, שלפחות ייפגעו לו השיניים.

יש קו ישר ומובהק שמחבר בין קיצוני הימין לבין האנרכיסטים בבילעין והסביבה. שניהם רוצים לפגוע במדינת ישראל ובייחוד במפעל ההתיישבות האדיר ביהודה ושומרון. לא סביר ולא צודק להכריז רק על קיצוני הימין כחברים בארגון טרור ולשחרר את קיצוני השמאל מהכרזה שכזו.

יום המוטיבציה לתביעות נמוכה משום שהסכום הנקוב בחוק ילך רובו ככולו לעוה"ד. העלאתו הדרסטית תעודד שטף תביעות. עורכי-דין כבר ידאגו לתמריצים מתאימים. ומנגד, כותבי טורים כגון זה שבידכם ייחשפו לתביעות סרק אינסופיות. כל ביטוי בקורתי יחייב עורך דין צמוד מחשש תביעה.