דעות

מן הראוי היה שאת היום החשוב הזה, בו שחררו כוחות צה"ל את ירושלים, בעזרת ה' כמובן, ואת יתר שטחי יהודה ושומרון, תציין מדינת ישראל בקול גדול ובשמחה ציבורית מלאה. לא זכינו לכך לצערנו וחבל. השאלה היא האם יש דרך בה נוכל להוציא את היום הזה מידיה של הציונות הדתית אל כלל עם ישראל.

ועדת החינוך של הכנסת דנה הבוקר בהתגברות אירועי 'תג מחיר', חני לוז שנוכחת בדיון, מסכמת כי מספר האירועים האלימים מצד יהודים הוא זניח לעומת הטרור הפלסטיני. אבל העיסוק התקשורתי, אתם יודעים…

הרוחות מתקיפת ח"כ אלעזר שטרן על ידי מסתנן בדרום ת"א כבר נרגעו, אבל עדיין יש לשאול. מה עושים עם עשרות אלפי המסתננים שעברו את הגדר?

עליית נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי, לא תיעשה באמצעות חילול שבת המוני, לא בתועבות הנלוות להילולה מצד ההמון הצובא על ציון הקבר, דברים אשר לעיתים גולשים ל"דרישה אל המתים" ופולחן המוות, ובטח שלא במיזמי סטארט-אפ ל"ישועות". צריך מישהו כמו יאשיהו שימגר את תופעת הבמות.

בעוד יהודי רגיל יכול להתחתן עם כלל הנשים היהודיות, הרי שלכהן אסור להתחתן עם רשימה די מכובדת של נשים. המכנה המשותף של כל הנשים האלה, הוא שעברן אינו נקי. התורה מדריכה את הכהן, איש הקודש, שלו אסור להתחבר אל נשים כאלו. עליו לשאת רק נשים שעולם הפנימי שלם.

בעקבות מנהג 'החלאקה' של ל"ג בעומר מזהיר הרב ישראל רוזן כי גברים מגלחים את ראשם לפי האופנה האחרונה, עלולים לעבור על איסור דאורייתא של בל תקיף.

התנועה הרפורמית זוהי עבודה זרה הבאה מתוך הרצון להכשיר את השרץ לכתחילה, להנמיך את התורה לתאוות שלנו. מול מינות כזו, אין פשרות ואין שיתופי פעולה.

הצביעות החרדית שוברת שיאים חדשים. סגן השר מיקי לוי כינה במהלך שיחה את החרדים כטפילים והתנצל מיד. אולם כשהרב עובדיה יוסף כינה את הציונות הדתית כ"כופרים" ובית של גויים, עד היום הוא לא התנצל. צבי שיימן סבור כי מי שיצר את השיח הבוטה אוכל את מה שבישל.

החובה לכבד את הקשיש אינה מפני רחמנות אלא בגלל מעלתה של הזקנה, הערכה שיש לתת לניסיון שצבר המבוגר ברבות השנים, ולהכרת הטובה לתרומה שתרם לאנושות במהלך חייו.

הקושי משמעותי של הציבור הדתי הוא להכיר באתגרים הגדולים שיש כיום לנוער הדתי, להביט להם בגבורה בעיניים, ולדעת שחייבים להתמודד ואי אפשר להמשיך לטאטא מה שלא נוח לנו מתחת לשטיח. הרב אבי ברמן, מעלה לדיון את סוגיית השוליים של הנוער הדתי וטוען כי התעלמות מהבעיה היא לא פתרון.

אם נשכיל לחבר את חגי הגאולה לקודש, לקבעם כימי הלל והודאה, אם נברך את הקב"ה על הניסים האדירים אותם זכינו לראות בדורנו, נזכה להפוך חגים אלו לנצחיים כחלק מתורה שבע"פ.

הגמ' מסבירה שצריך לומר שירה על יציאה ממות לחיים. אבל אומרת שבחו"ל אנו עבדים. מה אפשר לומר על יציאה לחרות מעול הגויים ומחו"ל?

על מה לחשוב בזמן הצפירה? אם הזיכרון הוא רק ניסיון נואש לשחזר את העבר, אז הדרך לשחזר אותה היא דרך המימד הפרטי. אלא שאז הופך יום הזיכרון ליום של עצב לשם עצב, משהו בסגנון של 'הנצח הוא רק אפר ואבק'. כאב ללא מטרה. יום של דיכאון. ליהדות יש דרך אחרת לזכור אנשים.

הופעת הצרעת אצל החוטא דומה לעליית חום הגוף אצל החולה, המודיע שמשהו משובש בבריאותו ושעליו לטפל בעצמו לפני שמחלתו תתפתח והיא עלולה לסכן את חייו. לנגע הצרעת המופיע אצל החוטא, יש תפקיד של התראה לאדם המתריעה כי משהו משובש אצלו מבחינה מוסרית ועליו לקחת עצמו בידיים.

הרב ברוך אפרתי נשאל על התכנות של פיצול בציונות הדתית ומשיב שמצב כזה כבר קיים בין אלו המתקרבים לחילונים ולרפורמים לבין אלה שרואים בתורה את הערך העליון ומתקרבים לכיוון החרדי. "אם אחד החלקים יעזוב את השו"ע, אזי הפיצול יהיה סופי."

כשהתורה מבקשת מאיתנו לזכור היא בדרך כלל מגבה את הציווי במעשה אקטיבי כתענית, קידוש, הדלקת נרות, אכילה וכו'. כדי לשמר את הזכרון צריך כל אחד להשתתף בו בצורה אקטיבית. אם האדם הפרטי רק יצפה בטקסים וישאר סביל הדרך לשכחה קצרה מאוד.

ביד ושם מוצגות תמונות שבהן נראים יהודים במצבים משפילים, חלקם בעירום. אין ספק שאיש מהם לא היה מסכים שתמונתו במצב כזה תתנוסס בראש כל חוצות. לא מספיק שהנאצים חללו את כבודם, הנהלת 'יד ושם' מוסיפה לחלל את כבודם לאורך שנים כי אלה לא בני אדם, אלה מוצגים מוזיאוניים, אלה אוביקטי שואה.

נדב ואביהוא היו מודל שונה של מנהיגים, שהאנוכיות והדאגה לקידום האישי שלהם היתה בראש מעיינם, גם במחיר רמיסת מי שעומד בדרכם. כשהסתכלו קדימה וראו את שני הזקנים ההולכים לפניהם היה ברור להם שהם פשוט מפריעים וחוסמים בפניהם את דרכם אל השררה, ולכן אצה להם הדרך להפטר מהם.

: אפילו אחאב ואיזבל הרשעים לא היו מחזיקים בכלא כ"ח שנים(!) אסיר בעוון ריגול, ולו החמור ביותר. אין משמעות לנדיבות לבו של אובמה, לחיבוקיו ולמתק שפתיו כל עוד הוא מחזיק בכלא את יהונתן פולארד שלנו, ובידו לשחררו! לא קלטנו שום נימוק להכבדת הלב הנוראית הזו.