דעות

שביל הזהב הזה, אבד לנו היום, וזוהי אבדה קשה לעם ישראל. למרות הכותרת "מה היה קורה אילו הליטאים היו ספרדים?" היום, זוהי אינה רק בעיה של ליטאים, גם הציונות הדתית מקריבה את עצמה על המזבח בהר המור, וכך גם דור חדש של "ספרדים", שגדל על ברכי הליטאים

על אף היותו חרדי, אמר לקבוע סעודת מצוה ביום ירושלים, לא לומר תחנון ולומר הלל שלם בלי ברכה. הוא כתב בכאב שהשוללים זאת, רואים הכל בראי עקום, ואינם מודים לד' על הנס הגדול אפילו במילה אחת

האמנם יש כאן רק רשימה גאוגרפית של מקומות שבהם עברו ישראל בדרכם במדבר, או שמא פרשת מסעי מלמדת משהו עקרוני יותר הנוגע למסע עם ישראל במדבר?

אין להתנהג באלימות כלפיהן, לא להכות, לא לדחוף, לא ליידות אבנים, בקבוקים ושאר חפצים, לא לירוק, לא לקלל, לא לצעוק: 'רפורמיות' , כי לא כולן רפורמיות. הרב שלמה אבינר מפרט; מה מותר ומה אסור לעשות במאבק נגד 'נשות הכותל'

חשוב לפתוח ולומר שהדרכה זו חשובה לא רק לכלות אלא גם לחתנים מסיבות רבות ומגוונות ואין כאן המקום לפרטם. שנית, הדרכת חתנים וכלות ראוי לה שתיגע בשלושה תחומים: הלכתי, זוגי ומיני

הפתרון היחיד לדמוגרפיה הגלילית הוא לבנות ולפתח פרויקטים למגורים ומקורות תעסוקה ליהודים. לא בקומבינות במספרים קטנים ולא מתחת לשולחן. בניה מאסיבית של מחיר למשתכן שתשווק ליהודים באזורים שבהם הדבר נדרש. בשפה משפטית אפשר לקרוא לזה "תכלית ראויה". בשפת העם נקרא לזה פשוט "ציונות".

אחרי הסערה ביקבי ברקן, בה הזיזו עובדים אתיופים מתפקידם מחשש ליהדותם, הרב שלמה אבינר מביא 6 הערות על גיור לחומרא של יהודי אתיופיה

בפתיחתו לספר בראשית, נותן הנצי"ב תשובה לשאלה זו: שם הוא מסביר שהביטוי 'דור עיקש ופתלתל' האמור בפרשת האזינו, הוא אמור על אנשי בית שני, שלמרות שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אבל "לא היו ישרים בהליכות עולמים"

המוסריות מחייבת שכל אזרח ילך לצבא. איך אתה יכול לקבוע בענייני המדינה, אם אינך מוסר נפשך על המדינה. מי שלא הולך לצבא, פשוט אינו בן אדם

במצב האידאלי צריך לשלב בין לימוד תורה לשירות צבאי, אך כרגע אנחנו לא נמצאים בנקודה זאת. האם גיוס בכוח או הסתה יתרמו יותר לשוויון בנטל? תחשבו אתם

הקריאה "אחריי" במובנים רבים איננה רק במלחמה. זו תביעה בסיסית לכל מנהיג, ובעיקר למי שמבקש להשתדל להיות מנהיג חינוך

מאז קום המדינה עמדו בראשות מפלגת העבודה, בגלגוליה השונים, לא פחות משלושה עשר מנהיגים, כן ירבו. את תנועת הליכוד הובילו במשך שבעים שנה רק ארבעה. בגין, שמיר, שרון ונתניהו

קנאות יש לה מקום רק כאשר היא הפתרון היחידי, כמו אצל פנחס שהמגיפה הייתה בעיצומה ורק בהריגתו של זמרי היא תיעצר, במקרה כזה של אין ברירה חייבים לפעול ומיד

הרב שלמה אבינר טוען כי לרפורמים אין זכות לטעון לקבלת מקום בכותל כל עוד הם לא עולים לארץ: "קודם כל תעלו לארץ ישראל ואז נדבר"

הרב קוק חזר על עמדתו לפיה המשפט "הציונות דבר אין לה עם הדת" יוחס להרצל רק מפני שרצה להרגיע את הרפורמים מפחדם שהציונות תהיה מחוברת לדת היהודית

בישוב דתי אחד פתחו שעות בריכה מעורבת כדי להתחשב במיעוט החילוני. זה לגיטימי? הרב אבינר משיב ומזכיר שני מכתבים שכתבו הרב קוק ובנו

האם הגאולה העתידית תבוא על ידי בשר ודם או באמצעות הקב"ה? עיון בכתבי אדמו"רי חב"ד האחרונים, ובירור המקורות עליהם הסתמכו, מעלה שאלה קשה על התפיסה של הגאולה

לכולם זה ברור, אישור הכותל הרפורמי לא יוביל לתפילות המוניות של רפורמים וקונסרבטיבים ליד שריד בית מקדשנו. כמו שהרחבה שם הייתה ריקה עד כה – כך היא תשאר

חלק מהבנים והבנות שלנו התרחקו מהתורה, על אף שאנחנו נתנו להם חינוך תורני כמיטב יכולתנו. אנו מרגישים צער גדול, וכן נקיפות מצפון קשות, ותוהים: איפה טעינו? ומה לעשות עכשיו?

הכול תלוי במבט ובראייה. כשמתבוננים על החלק הפחות טוב, זו קללה… כשרואים את השלם, את הנקודה הפנימית של היותך חלק מהאומה הגדולה של כנסת ישראל, שם יש גודל ונקודה אלוקית