אלישי בן יצחק

סגירת בתי הכנסת והאפשרות של תפילה בציבור, במקום הקבוע בבית הכנסת, או לבד בביתו, משולה לציפייה שדג יוכל להסתדר ולחיות ביבשה. חשיבותה של התפילה והיותה מופע פרטי שבין האדם לבין קונו היא זו שהופכת את הזכות לתפילה לבעלת משמעות מהותית שלא ניתן לפגוע בה

אם הולכים לפי דרכו של משה רבינו הפגנה צריכה להיות מהמקום שהמפגין אוהב את מי שמפגינים כנגדו, מכבד את האחר על אף כשלונו. מסרים יכולים לעבור גם בדרכי נועם, באמצעות הסברה, מבלי להתלהם, מבלי להסית, מבלי לעורר פרובוקציות

בשבועות האחרונים מדינת ישראל חווה גל של הפגנות נגד הממשלה והתמודדותה עם הקורונה. אך האם יש להמשיך את השימוש בכלי הדמוקרטי ובזכות ההפגנה גם בתקופה בה מגפת הקורונה משתוללת?

האדם אינו אוטונומי אלא הוא חלק בלתי נפרד מהכלל וכשם שהוא תלוי בכלל הכלל תלוי בו, והוא אינו יכול לפטור את עצמו מהאחריות הכבדה שהכלל תלוי במאמצי הפרט בהתאם לכוחו ויכולותיו

לאחרונה עלתה השאלה האם אישה יכולה לעמוד בתפקידי הנהגה רוחניים, האם המסורת וההלכה היהודית מכירות בסמכות רוחנית של אשה. עו"ד אלישי בן יצחק מבקש ללמוד מבנות צלפחד

לפי המשפט העברי הזכות לפרטיות נסוגה במקרים שקיים חשש לסכנה ולפגיעה בזולת, וככל שהסכנה לאחר או לחברה גדולה כך יהיה יותר קל להחליש את זכות הפרטיות פרטיות ואף לבטלה

כאשר המחאה וההפגנה מושתת על צורך אמיתי חיוני חסר או נחוץ לעם ישראל הרי שבני ישראל אינם נענשים, כך למשל כאשר בני ישראל מבקשים מים, או כאשר אין לחם והם מקבלים את 'המן' מהשמיים

פרשת קורח, מתארת אירוע המתרחש בדור המדבר ואשר קורא תיגר על מנהיגי התקופה-משה ואהרון. עו"ד אלישי בן יצחק מציג את תפקידה וגבולות הגזרה של האופוזיציה

רצה הגורל, ופסק הדין של בג"ץ בעניין ביטולו של 'חוק ההסדרה' ניתן בשבוע שבו יקרא עם ישראל את פרשת 'שלח לך'. עו"ד אלישי בן יצחק מנתח את פסק הדין

ממלכתיות יכולה גם להיתפס כפעולה שזוכה להסכמה רחבה. ככל שההסכמה היא גדולה כך גם תהפוך הפעולה לממלכתית יותר. לעומת זאת ככל שאדם ירחיק עצמו מהכלל תרחק ממנו הממלכתיות.

הרש"ר הירש קובע שעניינו של ספר במדבר מוקדש "המציאות הלאומית". כלומר ספר במדבר משתרע על תקופה של כ-40 שנה, ועוסק במשברים שהעסיקו את בני ישראל באותה תקופה ואיך פעלו מנהיגי עם ישראל באותה תקופה

עקרונית המונח 'כח עליון' הוא מושג עמום, שפרשנותו אלסטית, וגבולותיה נבחנים מחדש בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות העניין. מה הדין במשפט לגבי מגפות וקללות מכח עליון

העובדה שבן הישראלית עשה שימוש בשם המפורש בדיוק כמו שמשה עשה שימוש בשם המפורש כדי להרוג את האיש מצרי. הפכו את משה לחשוד בחשש שמא מראית פני הצדק בהכרעת דינו של בן הישראלית תפגע

מתוך ההגנה והשמירה על כבודם של שני אהרן שלא ידברו עליהם ועל מעשיהם, וכדי להימנע מפתחון פה ולשון הרע, מבקש אני לפתוח צוהר לסוגיית לשון הרע על מת

פרשת השבוע תזריע – מצורע, מרכזות את נושא הנגעים. ענייני הנגעים המתוארים בפרשיות אלו אינם תוצר של מחלת עור זיהומית. אלא סימפטום לכשל ערכי חינוכי

יהא חטאם של נדב ואביהוא אשר יהא, עולה התהייה מדוע ההוצאה לפעול של עונשם – מוות, נקבע לאלתר בעיצומה של חנוכת המשכן? הלוא מצינו במקומות אחרים במקרא שבעלי תפקיד ציבורי חטאו, ולא נענשו על מעשיהם מיד?

עולם ומלואו היה הרב בקשי דורון זצ"ל, שר התורה, ענק בין ננסים, צנוע ועניו. אביר הפוסקים, איש הלכה המקפל בתוכו את כל המורכבות של האדם – והכל בקול דממה דקה. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, חבל על דאבדין ולא משתכחין

מדוע ציוותה התורה את הכהנים באופן מיוחד, שאת החטאת יש להקריב במקום שבו מוקרבת העולה? תשובה לשאלה זו אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי "שלא לפרסם את החטאים".

עו"ד אלישי בן יצחק במבט משפטי על פרשת השבוע – ויקרא. והפעם: קרבן חטאת היחיד, בו נמקד את דיוננו, בא כדי לכפר על חטא שחטא אדם בשוגג

הבידוד הוא קשה ומאתגר במיוחד את האדם המודרני, המאופיין, בהתאם לתפיסתו של הרב סולביצ'יק "כל המתרחש אצל האדם המודרני נראה כאילו הוא חסר תוכן פנימי, כאילו הכל צף על פני השטח, כאילו אין אצלו תחום של פרטיות", אולי זו ההזדמנות שלנו להסתכל פנימה אל תוך עצמנו ואל תוך הבית פנימה