פרשת שבוע

כאשר אדם אוכל מאכלים גסים, הוא מכניס אל גופו ואל נשמתו את אותה הגסות והיא המונעת ממנו להבחין בין הבדלים דקים של קודש וחול, של טמא וטהור. בלא הבחנות אלו, לא יוכל האדם להמשיך בשלבים אל השגת הקדושה. שמירה על עדינות הנשמה היא תנאי הכרחי כדי להגיע לשלבים מתקדמים של קדושה.

ישנם תהליכים שההתרחשות שלהם היא מן השמים, אך המעשה השמימי אינו פוטר אותנו להביא גם מצדנו אש מן ההדיוט, לתרום את תרומתנו. הרב פילבר על הציווי להקריב אש על המזבח

הספר העוסק בקרבנות לא פותח בקרבנות חטאת או אשם, שמטרתם כפרה על החטאים אלא דווקא בקרבנות תודה. אנו לא נותנים לקב"ה קרבן, כדי לקבל, אלא מקבלים כדי לתת

על אף הכבוד הראוי לחכמי העם ומנהיגיו, עלינו לדעת שכולם שווים בפני החוק ואין לאחד מהם חסינות משפטית על חטאיו, ויתרה מזו כאשר המנהיג הוא עבריין הריהו כורת את הענף שהוא יושב עליו, והופך להיות כאחד האדם

כל עשיית המשכן נעשית תמיד מתוך ציווי. כל עשייה של כל פריט במשכן מסתיימת במילים: "כאשר ציווה ה' את משה". הכל נעשה מתוך ציווי ולא מתוך רצון אישי. לאן נעלמה הספונטניות?

חומש בראשית מתחיל בבריאת עולם שלאחריה ישנו רצף כישלונות ומסתיים ביוסף הצדיק שמראשיתו ועד אחריתו נשאר בצדקותו. בדומה לכך, חומש שמות מתחיל ביצירת עם שבתחילתו הוא במצב ירוד אך בסוף הספר זוכה העם להשראת שכינה קבועה במשכן

התורה מקדימה את איסור השבת, לפני בניית המשכן, כדי להגיד ששלבי הכנת הקודש, הם עדיין לא הקודש עצמו. אל יחשוב אדם, שאם הוא פועל למען הקודש, שהוא כבר הגיע למדרגת השיא של הקודש. יש להפריד בין שלב הבנייה לבין השלב השלם, שבו הקודש כבר מופיע בעולם.

בבניית המשכן יש הוראות מדויקות כמה להביא ואיך לבנות. איך זה מסתדר עם הציווי של התורה לנדבת הלב ולרצון אישי של התורם. צפו בשיעור הקצר של הרב גדי בן זמרה מאולפנת מעלה לבונה

חטא העגל הוא אחד המקרים העגומים ביותר בתולדות עם ישראל שהשפיע בצורה עמוקה וארוכה על המשך ההיסטוריה של עם ישראל. גם בימינו חזינו את החטא המודרני של העגל

בצלאל היה "חושב מחשבות", ברוח הקודש שהייתה לו הוא ידע להבחין מה מהדברים שנתרמו למלאכת המשכן ניתן בלב שלם ומתוך כוונה יתירה ולייעד אותו לדברים המקודשים יותר. צפו בשיעורו של הרב שלמה קמחי, ראש ישיבת אורות יהודה באפרת

אחרי שבפרשת תרומה הדריכה התורה לפרטי פרטים, כיצד לבנות את הבית בו תשרה השכינה, בפרשת תצוה עוברת התורה לתאר את בגדי העובדים בו. שתי פרשות אלו מייצגות שני חלקים בעבודת המשכן. ושתיהם מכוונות למטרה אחת – לתנאי ההכרחי כדי שתשרה השכינה בעם ישראל.

לא רק כפרה יש בבגדי הכהן הגדול אלא גם ביטוי לתשתית המוסרית והחברתית של העם היהודי, משום שיש בהם כדי לשפוך אור על ערכי היסוד האמורים להיות נר לרגלנו כ"עם סגולה". חיזוק לדברים אלו ניתן לקבל מכך, שהפרשה פותחת במצוות "נר התמיד", ללמדנו שגם הבגדים כמו הנר, מאירים תמיד את דרכנו

במרכזה של הפרשה עומד לב גדול, ליבו של אהרון הכהן. אותו אהרן שראה את אחיו הקטן עולה לגדולה ובכל זאת "שמח בליבו". רק לב כזה יכול לשאת עליו את החושן ולשפוט את עם ישראל. צפו בשיעורו של הרב שלמה קמחי – ראש ישיבת בנ"ע אורות יהודה באפרת

למרות מספר מקומות בהם נראה כי חז"ל כופים על קיום המצוות, דווקא בבניית המשכן התורה מדגישה כי הוא יבנה בהתנדבות בלבד. הרב פילבר מסביר מדוע.

בעולם הפיזי, אנו מכירים חומרים מסוכנים ובלתי יציבים שכל שימוש בלתי זהיר בהם עלול לגרום לאסון בקנה מידה עולמי ואסון צ'רנוביל יוכיח. קל וחומר בדברים רוחניים וברגישים ביותר שבהם, שכל שינוי וכל מחשבה בלתי נכונה עלולה להוציא את האדם מעבודת ה' אל עבר עבודת האדם – העבודה הזרה.

אחרי שיתרו מייעץ, דואג משה לשלוח אותו חזרה לביתו. עם ישראל יכול לקבל מהגויים, פיתוחים מדעיים ואמצעיים טכנולוגיים, אבל בעניני אמונה אסור לו לאמץ דפוסי מחשבה זרים

ראש ישיבת בני עקיבא אורות יהודה באפרת הרב שלמה קמחי עם שיעור קצר לפרשת השבוע. מדוע התורה מיד אחרי מעמד הר סיני אוסרת על עבודה זרה? צפו בשיעור

כאשר עם ישראל נמצא במשבר, הוא מתחיל לריב בינו לבין עצמו. באותו הזמן של ההתלבטות כיצד לנהוג, דווקא המעשים של האנשים הקטנים הם שמקדמים אותו ולא הפוליטיקאים

למרות שעם ישראל היה משועבד במצרים, האומה המצרית הייתה אפילו יותר משועבדת ממנו וסגדה לקבוע – למוכתב. היציאה ממצרים מלמדת שעליך לקחת את גורלך בידיך ולהשתנות

אם מה שיש לנו להקרין לגויים הוא שאנחנו כאן בגלל סיבות בטחוניות, הכשלון צפוי מראש. כשרה"מ יקריא פרקים מהתנ"ך באו"ם הגויים ישתכנעו