דעות

כל כך הרבה סרטוני זוועה ראינו, ועכשיו – אפשר לראות קצת סרטוני שמחה. כי גם חלומות טובים מתגשמים, לא רק פחדים וחרדות

מאז שמחת תורה חווינו כל כך הרבה סוגים של רגשות, והנה רגש חדש: ציפייה מעורבת בתסכול, הקלה חלקית יחד עם זעם גובר. אנחנו על-הקצה, כדאי להיות רגישים לזולת וגם לעצמנו

אילו משפחות החטופים היו יודעות שעסקת שליט תוביל שתים עשרה שנים לאחר מכן לשבעה באוקטובר, הן ודאי היו מתנגדות לה מכל וכל, ובצדק. המדינה אחראית להחזיר את החטופים כולם, עד האחרון שבהם, אבל לא בכל מחיר

שכני ישיבת מעלה אליהו בתל אביב נלחמו מול העיריה שתיסגר הישיבה ושלא יתאפשר לה לעבור למבנה שהובטח לה. היום מתגלה כי מישיבה זו ודומיה יצאו לוחמי צה"ל האמיצים ביותר. נגד מי נלחמתם כל כך הרבה? נגד מי שהיה מוכן למות בשבילכם? הגיע הזמן להתנצל

לכבוד יום הזכירון הראשון של הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל בשבת הקרובה, תלמידו הרב בעז רויטל, מעלה 4 סוגיות לחנוכה שזכינו לשמוע ממנו ומבטאות גם הרבה מתורתו

בעת המלחמה ההרגשות הפרטיות שלנו – הסבל והכאב האישי מקבלים יחס אחר, הם מוסתים הצידה. האומה מתרוממת מעבר לחשבונות פרטיים לא כהתכחשות או הדחקה אלא מתוך הבנה שאנו נלחמים למען ערכים עליונים יותר

בצד שלהם יחגגו בסוכריות על שחרור אנשים שהקדישו את זמנם ומרצם לניסיונות לרצוח, לדקור, להכין בקבוקי תבערה. בצד שלנו הגיבורים הם הפוכים לגמרי

הרב אבינר נשאל על התפילה ביום התשיעי בחודש התשיעי בשעה התשיעית ומשיב: כל יום ממציאים דברים חדשים. חוזרים למנטאליות המאגית, במקום להתאמץ ולעבוד את ד' מחפשים פתרונות קצרים

הדרך הנכונה היא להילחם במחבלים כמו ששיחרר אברהם אבינו בקרב את השבויים מארבעת המלכים. כך שחררו עם ישראל את השבי בערד, כך שחרר דוד את השבויים בצקלג. וכך עשינו במבצע אנטבה

אני קם בבוקר והולך לישון בערב ומרגיש שאנשים מסביבי מסוממים. הם מדקלמים כמו רובוטים "ביחד ננצח" ו"אנחנו מנצחים", ו"הכי חשוב זה האחדות, ככה ננצח" או יותר גרוע מזה, "קמעא קמעא" או "הכי חשוך לפני עלות השחר" או "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", כשבפועל כולם משקרים

סוגיית החפים מפשע השתלטה על כל השיח, כאילו זוהי מטרת המלחמה היחידה. החשיבה המעוותת הזו שולחת חיילים להסתכן רק על מנת להגן על אזרחים שבוחרים במודע להיות מגן אנושי לחמאס. מתי תפסיקו עם השיח הזה? הרגתם אותנו!

עלינו להגביר מאמצים שלא לפגוע במי שאינו נלחם בנו. זאת למרות שהחמאס באופן מכוון וסדור חפר את מנהרות הטרור שלו והחביא את הטילים שלו מתחת לבתי ספר, מסגדים ובתי חולים – כולם מוסדות שמסמלים את ישוב העולם

כל קול ישראלי בתקשורת בעד עסקה, מעלה את המחיר של חמאס בעוד קצת. סינוואר יודע שאפשר לסחוט את הרגש היהודי עוד ועוד. כל מאמר בעיתון בעד עסקה יגרום להקשחה נוספת של התנאים, לסעיפים נוספים, לדרישות נוספות. והעיתונאים לא לומדים

כתבי עיתון הארץ קוראים לעולם להחרים את ישראל, לסרב לוויזות של מתנחלים, להעמיד בכירים ישראלים לדין בהאג, ומהדהדים קונספירציות אנטישמיות, מדוע אנחנו מקבלים אותם כחלק לגיטימי בהוויה הישראלית?

כולנו מחכים לשמוע ממך סליחה על המילים המטורפות שאמרת כי רק 'אתם' נושאים בנטל ההגנה על המדינה, ו'אנחנו' הטפילים שאתם נושאים על הכתפיים שלכם

חברת הכנסת לשעבר ענת כנפו בטור לסרוגים: מדינה שרוצה לבנות תוכנית חוסן לאומית – חייבת להיות משולבת בחיזוק האתוס והמורשת, הסיפור הלאומי וההיסטורי.

סיון רהב מאיר מציגה שני פסוקים שקראנו בשבת בבוקר בפרשה, ושמסכמים את כל תוכנת ההפעלה שלנו, ולהבדיל – של אויבינו האכזריים

נדרש לגבות מחיר כבד ובלתי מידתי מהערבים על מה שאירע בשמחה תורה, ולו רק למען הסיכוי הקלוש שהערבים יתפכחו, כמו הגרמנים אחרי מלחמת העולם השנייה

הרב שלמה אבינר מתייחס לתמונה מעזה, בה נראה בעל קורא אוחז בידו סכין במקום יד של תורה, ומסביר למה זה מותר על פי ההלכה

מצווה גדולה לפרסם את הסרט הזה בין בארץ ובין בחוץ לארץ. כמובן שכל אדם צריך לשום ולהעריך את כוחו, את כוח אשתו, את כוח בניו ובנותיו אם הם מסוגלים לכך, ואפילו להתייעץ עם בני אדם מומחים. אבל ברמת העיקרון מצווה גדולה מאוד להפיץ