ביקורת התקשורת: התקשורת מקדמת סוג של שוחד
כלת פרס ביקורת התקשורת, חני לוז, טוענת כי כתבות מסויימות בתקשורת עלולות לעוור עיני חכמים ולהטות את ליבם לא פחות משוחד
כלת פרס ביקורת התקשורת, חני לוז, טוענת כי כתבות מסויימות בתקשורת עלולות לעוור עיני חכמים ולהטות את ליבם לא פחות משוחד
בקדנציה הזו, יתכן שנתניהו יצליח למנוע את ההתפרצות הנוכחית ולהשאיר על כנו את המצב הנוכחי, שבו הבית היהודי ויש עתיד הן מפלגות לוויין קטנות המקפידות להצמד לחצאיתה של האם הגדולה, ולא לגדול מהר מדי. אבל הקרב האמיתי הוא בין לפיד לבנט.
במבט ראשון נראה כאילו אין סדר למצוות הכתובות בפרשת משפטים, ושומדובר ברשימה מבולבלת של נושאים בעלי כותרת אחת: איך לא להזיק לאדם אחר. אלא שמבט מעמיק יותר בדינים המופיעים בפרשה מגלה לנו את הסדר הנכון אותו מכתיבה התורה ויש עבירות שהן חמורות יותר מרצח.
כשקראתי את מאמרו של צחי פנטון, חלחלה עברה בגופי, האם עד כדי כך העמיקה שנאת האחים בתוככי עם ישראל, האם הציבור הדתי שרוי בסלידה כה עמוקה מאחיו החרדים לובשי השחורים.
איך אפשר לקרוא לעצמך ׳עולם התורה׳ ולבטל במו ידיך מצוות עשה של יישוב הארץ וגיוס לצבא? אז בואו נאמר זאת ברהיטות ובנחרצות. חרדים יקרים, אינכם עולם תורה ולא ריח תורה.
גם מערכת משפטית המכילה את החוקים והדינים המושלמים ביותר, אינה עדיין הערובה הבטוחה להשלטת חיי הצדק בפועל בחיים, כי נוסף לחוקים ופסקי הדין ישנם מרכיבים נוספים שהם חיוניים להבטחה שהמשפט יהיה לא רק אמיתי וצודק אלא גם נכון ומועיל.
כל מיתווה המכיל 'מיכסות' פְּטוֹר בלתי ניתן למימוש משום בחינה; מוסרית, חינוכית, משפטית ובעיקר הלכתית. ועוד, שיטת המיכסות תגרור אחריה שחיתות מוסרית, ולמצער התלבטות מוסרית וחינוכית נוראה מצד 'ועדת המיכסות העליונה', שתוביל ל'מסחרה' ולשחיתות מצד בעלי שררה וממון.
מאיר אינדור, יו"ר ארגון אלמגור, יוצא במכתב גלוי לרבני הציונות הדתית, למנוע את האיחוד בין הבית היהודי לבין יש עתיד
לאחרונה הפיצו רבני 'בית הלל' תשובה של אחד מהם , שבה הוא תוקף את הרב שלמה אבינר על תקנון הצניעות שפרסם, אותו הוא מגדיר כמאמר פולשני ומשפיל העוסק בגוף האשה. הרב איתי אליצור סבור כי דווקא התגובה של 'בית הלל' פחות צנועה וסבור שלא הסגנון מפריע להם אלא עצם הפסק.
עוד שבוע עוד חודש, אנחנו שוב נקטר, שוב נתייאש ושוב נסלוד מנבחרי הציבור שלנו, וכבר נחפש יורש חדש כדי שיכבוש את תואר "הפתעת הבחירות לכנסת ה- 20".
ליתרו חותנו של משה ולאברהם אבינו, לכאורה לשניהם היה מסלול חיים דומה, שניהם נולדו בסביבה אלילית ושניהם הכירו לבסוף את בורא העולם. למה אנחנו מעדיפים את אברהם על פני יתרו?
מי שרוצה לעלות בהר, מסביר הקוצקער, יזהר מלנגוע רק בקצהו, דהיינו באופן חלקי. אסור בעבודת השם להסתפק במקצת. אדם חייב ללכת את כל הדרך ולא להסתפק בחלק ממנה.
זה קרה בעבר וכנראה יקרה גם בעתיד – מפלגות על הקצה שמנסות בכל הכוח להיכנס לכנסת, למרות האזהרות, למרות הסוף הידוע מראש. עכשיו נאלצים חברי המפלגה להתמודד עם ההאשמות על בזבוז קולות. אל דאגה, התירוצים מוכנים עוד לפני הבחירות. אולי במקום זה תעשו חשבון נפש.
מדובר ביושבי קרנות ומפריחי יונים וסיסמאות, ללא רקורד ציבורי או תנועתי, וללא כל שמץ של בדל של קמצוץ של סיכוי להגיע לכנסת. מה מריץ אותם? האגו? יצר המוקיונות? הרב רוזן על המפלגות הקטנות.
הקמפיין הנבזי של הליכוד הוסיף עוד יותר את הרצון להתכרבל בשמיכת הפוך המגזרית ומשם להנחיל את ערכי הציונות הדתית לאומה כולה. אבל מסתבר שאם אנשי הציונות הדתית מעוניינים להוביל את האומה ולא רק לדאוג לצרכי המגזר, עליהם להיכנס אל המקום ממנו מנהיגים, כלומר לליכוד.
כמות המנדטים של 'הבית היהודי' גדולה מכמות המנדטים של המפלגה החרדית הגדולה והמשפיעה ביותר, ש"ס, ואין מה שמונע ממנה לתת את הטון באחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר היום הישראלי: נושאי הדת. במצב כזה יהיה זה עוול להשאיר את תיק הדתות בידיים הנוכחיות שהן ידיים חרדיות.
אלפי שנים אחרי שעבוד מצרים, אויביו של עם ישראל מחלישים אותו באמצעות פגיעה בתא המשפחתי. הם הצליחו לעשות את מה שהפרעונים נכשלו בו: הם "סובבו" את נשות ישראל נגד הגברים. מי שמחלישות כיום את הגברים ואת התא המשפחתי הם, במידה רבה, הנשים הישראליות עצמן.
כל הבכיינות היום על "שריפת הקולות" בימין, אינן אלא טענות של אלו שפשוט לא רואים את המציאות. העובדות הם שאם עוצמה לישראל לא הייתה רצה, לא היה נוסף אפילו מנדט אחד לגוש הימין.
בפעם הראשונה מאז ראשית הציונות, הצבור הציוני דתי יצא לחירות עולם, וחדל להיות מה שהיה תמיד בימי מפא"י או חירות-ליכוד, שפחה נחרפת לציונות החילונית. לראשונה העז מישהו להציע אלטרנטיבה ציונית דתית לכל עם ישראל, שיש בה כדי לשלב שני ערכי היסוד של עמנו: תורה וארץ ישראל.
יאיר לפיד, החילוני במוצהר, יהיה הגורם החזק בממשלה, על הכוונת שינוי הסטטוס קוו בנושא השבת, הנישואים האזרחיים, הגיורים ואולי גם קביעת זהותו של הרב הראשי. בנושא המדיני, אנחנו עדיין זוכרים כי לפיד תמך בהתנתקות כדי ללמד לקח את הציונות הדתית. האם יש בכלל מה לעשות?