אַשְׁרֵי הָאִישׁ,  אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב

"האם תמיד האמנתי בה' גם אחרי המלחמה…?"

תקצר היריעה מהכיל את התהיות שכן לא ניתן להקיף את כל פועלו ומעשי ידיו. רק נאמר כי אלחנן הוא נצר לדור שהיה ואיננו עוד. אלחנן הוא אוד מוצל מאש אשר ניצל מהתופת הנאצית ונותר לבדו בעולם. אלחנן עלה ארצה ובשתי ידיו המותשות הקים מעפר את משפחתו. אלחנן חי בעולם זה ונלחם עבור עולמם הבא של אחרים.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יי, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

"ובכן, פעמים רבות אחרי המלחמה שאלתי את עצמי מדוע אני, דווקא אני זכיתי להישאר בחיים בעוד רוב רובה של משפחתי נספתה…"

אלחנן הלא מוכר, היה תלמיד חכם בכל איבריו וגידיו. לא הניח הגות בקרן זווית ושלח ידו בפשט ובדרש. אף מסוגיות הגמרא רווה נחת ומעולם ההלכה ספג עונג רב. פעם שח לי: "נסה לשנן הלכות ברכות. לא קל. הרבה פרטים. הרבה". כל ביקור אצלו חשף על שולחנו ספר הגות נוסף שלא הכרתם. לא הסכים עם כולם, דעתן היה ואת דעתו הביע בגלוי, אך עדיין לא מנע עצמו מלימוד, גם כאשר לא הסכים. ענוותן היה ובענווה חי את חייו.

וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ–וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ

"הלא אינני יותר טוב, יותר חכם, יותר מאמין מכל אלה שלא זכו לראות את סיום המלחמה"

אותו אלחנן שלא הכרתם, לא שייך לדורנו זה. אלחנן מגיע מדור הנפילים, אותם ענקי רוח שבזכותם אנו חיים.

את אלחנן לא ידעתם. לא ידעתם שהשיב את אחינו בני ישראל אל עמם ואל מולדתם. לא ידעתם שנאבק ונלחם עבור כל גר שרק רצה לשוב לשארית עמו ישראל. אלפי תלמידיו ותלמידותיו  מאולפן הגיור שניהל בעמל, פזורים בארץ ובעולם ובזכותו מלאים הם כל הוד וחיבה לתורה ומצוותייה.

אותו אלחנן שלא הכרתם, הוא האחד שהייתם רוצים שילדיכם יפגוש- הערכים שמילאו את חייו סובבו אותו ומילאו אותו בעשייה לתקומת העם והארץ. את המוות כבר ניצח אי שם בשנות המלחמה הארורה וגם כשבא לפוקדו אשתקד הביט בפניו ושחק לו.

מי שאת אלחנן לא הכיר, לא ראה עיניים טובות מה הן. מה המשמעות לקבל אדם בסבר פנים יפות, לא כמליצה וכמשל- אלא כדרך חיים. כשפגש בי לראשונה, לא דובבו שפתיו מילה, רק הניח יד חמה על כתפי. אחר כך, בעיניים נרגשות והתלהבות יתרה פתח ושח עימי על כל הקורות אותי כאילו זה מכבר מכירים אנו.

אלחנן הלא מוכר, בידיים מקומטות ובלב מרומם שתל וזרע ברגבי אדמת ארצו. לא הניח ידו מעשייה גם כאשר כבר מלאו לו תשעים שנה ויותר.

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ

"…במקרה שלי, הרבה יותר קל להציג שאלות מאשר לקבל תשובות עליהן. מובן מאליו שהבנתי מהר מאוד שלא אזכה, לעולם לא אזכה לשום תשובה…"

לא ידעתם שזר היה גם בסביבה בה חי. לא קיבל דבר כמובן מאליו ודרש לדעת טעמו של עניין. שום משב רוח לא שינה את אמיתתו, את אמונתו. היישרות מילאה את חייו ושיחה עימו הייתה פועלת כמו קריאה מהירה של "מסילת ישרים". היה מראה מה נכון ומה לא, מה ישר ומה עקום, מה צריך תיקון ומה צריך חיזוק, כך חי את חייו וכך הדריך את הסובבים אותו. יישרות בכל, יישרות בלב ויישרות במעשה.

אלחנן, אם לא ידעתם, קיבל סיעתא מן שמיא בכל אשר פעל. בעמלו בקיבוץ יבנה ובמשפחה שהקים. כל סיפור חייו הוא נס מופלא וכך סיבב לו המקום ברכה והצלה לכל אשר פנה. וכי לחיות בשנות המלחמה מחופש לאזרח צרפת ולא להיתפס, הוא דבר של מה בכך? נישואיו למרגלית שתחייה הם עצמם נס אחד מופלא. לא צריך לפלפל בדרשות למכביר מה היא הזוגיות הראוייה, נותר רק לבחון 65 שנות נישואין של השקעה, אהבה ונתינה ללא הרף.

עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים–בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים

כִּי-יוֹדֵעַ יי, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד

"כך זה, בן אדם יכול לפנות ולדבר עם ה' אבל אף פעם אינו יודע בבירור את תשובת ה' וטיבה"

הנה חלפה לה שנה. לא ראינו אותך אלחנן זה מזמן. מכבר לא שאלת לשלומנו. לא פגשנו בחיוך שלך. לפני כשנה, בערב יום השואה נדרשת לבית דין של מעלה. השנה אלחנן, נזכור היטב את ימי אותה מלחמה, את חייך ואת חיי חבריך לתופת. השנה אלחנן- אנחנו צמאים למוצא פיך, לדבר חוכמה או לסיפור מאותם הימים. אבל השנה, ימלא פינו מים ועיננו דמעות. כבר שנה אלחנן אתה לא איתנו, ואנו נשארנו עם העקבות אשר השארת אחריך. הגלים הכו בחול ועקבותיך הולכים ונימוחין. ואנו, מחפשים, משוטטים, מבוהלים למצוא שביב של סימן, של אזכור, של אבני דרך.

"דבר אחד הסקתי מכל הנכתב מעלה, ועודני מחזיק בו: אני מאמין באמונה שלמה שמשפטו של הקב"ה הוא משפט צדק. דרכיו הן דרכי אמת ומשפטו הוא משפט צדק…"

"עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי" (איכה א',טז').

יהי זכרך ברוך.

אלחנן איטלי ז"ל

נולד: י"ד שבט תר"פ

(12.2.1920)

נפטר: כ' ניסן תשע"ב

(12.4.2012)

מבוסס על תהילים פרק א' ועל מכתב שכתב לביתו, מרים, על אמונה בה' בזמן השואה.