ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעצמו אח שכול, ששכל את אחיו יוני הי"ד, נשא היום דברים לבני המשפחות השכולות בישראל.
"אחיי ואחיותיי למשפחת השכול, ביום הזה העם כולו מעלה על נס את זכרם של יקירינו שנפלו למען תקומת העם והארץ. היום הזה הוא יום קשה עבורנו. החיבוק החם שאנו זוכים לו מחזק את ידינו, אך אין בו כדי לנחם אותנו על האובדן הקשה. הכאב מפלח את לבנו, היגון חונק אותנו, והגעגועים לעולם אינם מרפים.
ביום הזה עם ישראל מרכין את ראשו מתוך כבוד ומתוך הכרת הטוב. המשורר שלמה סקולסקי היטיב לבטא את המחיר הכבד, הוא כתב בשירו 'ראש פינה': "אֵין כּוֹבְשִׁים אֶת רֹאשׁ הַסֶּלַע – אִם אֵין קֶבֶר בַּמּוֹרָד". הרי זוהי מציאות חיינו בששים ושבע השנים האחרונות, מאז הוקמה מדינת ישראל, ועוד קודם לכן.
צפו בדברי ראש הממשלה
(צילום: איתי בית און, לע"מ)
בשנה האחרונה נתווספו עוד משפחות רבות למשפחת השכול הגדולה, ביניהן משפחות חללי מבצע 'צוק איתן', שבניהן נלחמו למען השבת השקט והביטחון לערי ישראל ויישובי הדרום.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנו זוכרים את גבורת הנופלים שנתנו נפשם למען קיומה וביטחונה של מדינת ישראל. לצערנו הרב, במזרח התיכון כפי שהוא אנחנו נאלצים להמשיך להילחם על מקומנו, ומקומנו כאן איננו מובן מאליו ללא ההקרבה הזאת. רק בזכות קיר הברזל, שכל לבנה שבו מוחזקת על ידי בנינו ובנותינו מצבא ההגנה לישראל ומאנשי מערכות הביטחון – רק בזכותם אנחנו יכולים להמשיך לחיות כאן את חיינו ולהמשיך לגדל פה את ילדינו ונכדינו.
משפחות יקרות, יקירינו שנפלו הם נדבך יסוד מאותו קיר ברזל. אנו מצווים לשמור את זכרם ומורשתם למען הדורות הבאים.
יהי זכרם של כל חללי מערכות ישראל ברוך ונצור בלב האומה.
תגובות
מעשה באיש מורם מעם, תלמיד חכם מפורסם, היראה ותועלתה שנת מעשה באיש מורם מעם, תלמיד חכם מפורסם, היראה ותועלתה שנתנסה בנסיון קשה ביותר, ולא עמד בו, כיון שכן נתגלה קלונו ברבים, ונחל בזיונות עצומים ואבד מעמדו, וגם את פרנסתו קיפח, ומאיגרא רמה נפל לבירא עמיקתא. הדבר היה תמוה ביותר, הרי מדובר היה בתלמיד חכם, ואיך יתכן כזאת שלא עמד בנסיון כעין זה, ואף אם חכמתו קודמת ליראתו הרי סוף כל סוף היה יודע שעלול קלונו להתגלות, ואם עולמו הרוחני אינו יקר לו, הרי ידע שגם עולמו הגשמי עלול הוא להפסיד, ואיך לא היה נזהר מזה המכשול? כשנשאל על כך הרבי מלעלוב רבי משה מרדכי, ענה ואמר, שאם מן השמים גזרו להעמיד את האדם בנסיון,לוקחים ממנו את שכלו,ואת כל המדרגות אשר זכה בהם, כי אחרת אין זה נסיון, ורק אז כשהוא בלא דעת, ובלא מדרגות, והרוח שטות מתגרה בו, בזה השעה נחשב שעומד הוא בפני נסיון, מצד אחד מפתה אותו יצרו ומושך לבו להרע,ומצד שני יודע הוא כי הדבר נוגד את רצון בוראו, ומי מכריע? היראה היא המכרעת! הכל בידי שמים חו
ע”פ הלכה לעצור אין שום חיוב ע”פ הלכה לעצור וזה אסור משום חוקת הגוי… לנו אין כל ספק, שמנהג זה נלקח ממנהגי הממלכה הבריטית דהיינו חוקת הגוי. טקס דקת דומיה נשמרה אצל פלג נוצרי אנגלי בשם “קוואקר” כבר לפני כ300 שנה, כדי לייחד זמן לאדם המתפלל לבדו או עם בני דתות אחרות מבלי לבטא את התפילה לפי טקסט / נוסח קבוע. בעיקר עשו זאת בטקסים (כמו ליווי המת) שהשתתפו בהם אנשים מדתות שונות, בכדי לא להיתקל בהתנגדויות על אופן הפולחן. והדבר מובן. באופן רשמי וממלכתי, המלך גורג’ (החמישי) והכנסייה האנגליקנית (כנסיית אנגליה) קיבלו את מנהג ‘2 דקות דומיות’ כטקס דתי ולאומי בשנת 1919, שנה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. דקה אחת ייחדו לזכר החיילים שנפלו בקרב ודקה אחת לכבוד החיילים שחזרו בחיים. המלך גורג’ קיבל את הרעיון הזה מהאביר פערסי פיצפטריק (Sir Percy Fitzpatrick) שהציעה את זה לממלכה לאחר שכבר נהגו כך הנתינים האנגלים בדרום אפריקה בשנה הקודמת בעת סיום המלחמה. (הדבר פורסם אז בהרחבה ע”י שרות החדשות רויטרס.) כך התק