כתבי קודש מאיראן

תפילין בסתר וכתבי קודש בהיחבא

בספרייה הלאומית שמורות עדויות נדירות מחיי היהודים האנוסים במשהאד שבאיראן

בספרייה הלאומית שמורים כמה פריטים נדירים במיוחד המאירים פרק דרמטי בתולדות יהדות איראן: כתובות, סידורי תפילה וזוג תפילין ששימש את קהילת אנוסי משהאד - יהודים שנאלצו לחיות כמוסלמים במשך יותר ממאה שנה, אך המשיכו לשמור בסתר על אמונתם והצליחו להחביא תשמישי קדושה.

קהילת יהודי משהאד

קהילת יהודי משהאד שבצפון מזרח איראן נוסדה במאה ה־18, כאשר שליט פרס נאדיר שאה הביא לעיר שבע עשרה משפחות יהודיות כדי לנהל את אוצרותיו. לאחר הירצחו מצאו עצמם היהודים בעיר שיעית קנאית, וחיו בגטו מחוץ לחומות.

בשנת 1839 התחוללה בעיר פרשת דמים קשה בעקבות עלילת דם: המון מוסלמי תקף את בתי היהודים, שרף בתי כנסת ורצח עשרות בני אדם. למחרת הועמדו בני הקהילה בפני ברירה אכזרית - להתאסלם או למות.

בני הקהילה קיבלו כלפי חוץ את דת האסלאם ונקראו מאז “ג’דיד אל אסלאם” -“המוסלמים החדשים”.

וכך, במשך כמאה שנים שנה ניהלו אנוסי משהאד חיים כפולים: מוסלמים כלפי חוץ ויהודים בתוך ביתם. תפילות נערכו בסתר, בשר כשר נשחט בחשאי, ומצוות - ובהן גם הנחת תפילין - קוימו הרחק מעיני השלטונות והשכנים.

לנשים היה תפקיד מרכזי בשמירה על המסורת: הן הבריחו תשמישי קדושה, ארגנו תפילות מחתרתיות ודאגו לשמירת חוקי הדת בתוך המשפחה. כלפי חוץ הם נהגו כמוסלמים אדוקים, צמו ברמאדן, השתתפו בתפילות והתלבשו כמו מוסלמים לכל דבר. אבל מרגע לידתו של תינוק הוא זכה בשתי זהויות, בשם עליון – שם מוסלמי, ובשם תחתון, סודי, שהיה שמו היהודי. לפעמים אפילו חבריו הקרובים ביותר של הג'דיד (המוסלמי החדש) גילו את שמו התחתון רק בהכנות לקבורתו.

"אירוסי עריסה"

כדי להימנע מנישואי תערובת, נהגו הג'דידים לערוך "אירוסי עריסה", כלומר לשדך ילדי אנוסים בגילאי ינקות, לפעמים אפילו לפני גיל 4 או 5. כך כאשר הגיע מוסלמי שהיה מתעניין במישהי יכלו לומר לו שהילדה כבר מאורסת. נערה בת 16 כבר נחשבה לרווקה זקנה שסכנה מרחפת מעל ראשה במקרה שתצוד את עיניו של מוסלמי.

הדמיון שקיים בין חלק ממנהגי האסלאם והיהדות הקל על ההתחזות של אנוסי משהד, לדוגמה בנוגע למצוות ברית המילה. אולם בנושאים אחרים היה פיקוח הדוק במיוחד, כמו זה הנוגע לשבת ולכשרות. הג'דידים נהגו לרכוש בשר טרף כדי להזים שמועות על שמירת כשרות, אולם אז היו מפזרים את הבשר לחיות רחוב או מעניקים אותו במתנה למשרתים ומשרתות מוסלמים.

בספרייה הלאומית שמורות עדויות לחיים היהודים שניהלו האנוסים בסתר: ספר תורה שהוסתר, סידורי תפילה, כתובות שנכתבו בחתונות שנערכו בסתר ותפילין בני כמאתיים שנה.

התפילין נתרמו לספרייה ע"י ד"ר ג'ו לוין, חבר דירקטוריון אגודת הידידים של הספרייה בארה"ב, המשמש כרופא בלונג איילנד. הוא מטפל ביהודים שברחו מאיראן ואלו הצליחו להבריח את התפילין לארה"ב. לדבריו, מדובר בעדות מוחשית לאומץ הלב ולדבקות במסורת של יהודי משהאד, שהצליחו לשמור על זהותם היהודית גם תחת סכנת חיים מתמדת.

בשנות ה־40 של המאה ה־20 עזבו אחרוני בני הקהילה את העיר והיגרו לטהראן, לישראל ולמדינות נוספות. כיום לא נותרו יהודים במשהאד, אך סיפורם ממשיך להדהד דרך העדויות ההיסטוריות והחפצים, שחלקם שמורים כעת בספרייה הלאומית בירושלים.