תשעה באב בסרוגים. תוכניתן של אורטל ברזילי והדר בן חמו, "הדתיות האלה", עוסקת השבוע במשמעותו של חורבן הבית – לא רק כאירוע היסטורי, אלא כחוויה אישית, משפחתית ולאומית שמלווה את החברה הישראלית גם היום.
בין האורחות בתוכנית: ח"כ לשעבר שולי מועלם, איריס חיים, יהודית פסל ושושי ביטון – כל אחת מביאה סיפור אחר של אובדן, עקירה, התמודדות ובנייה מחדש.
שולי מועלם חוזרת אל הבית שבו גדלה, ומספרת כיצד הערכים, האמונה והחוסן שספגה בילדותה העניקו לה את הכוחות להתמודד עם האובדן הקשה של בעלה ולהמשיך בעשייה ציבורית ובחיים מתוך בחירה בתקווה.
איריס חיים מסבירה מדוע היא מסרבת לומר ש"איבדה" את בנה יותם, שנחטף ב-7 באוקטובר ונהרג מאש כוחותינו, ומשתפת כיצד בחרה בדרך של אהבה, חמלה ואחדות גם ברגעי הכאב הגדולים ביותר.
הקולנוענית יהודית פסל חוזרת לרגעי הפינוי מגוש קטיף, משתפת בזיכרונותיה גם מפינוי ימית, ומדברת על המשמעות של אובדן בית, על הזיכרון שנשאר ועל הדרך שבה בחרה להפוך את הכאב ליצירה קולנועית ולמסר של ריפוי.
המטפלת הזוגית שושי ביטון מעניקה לצופים כלים מעשיים להתמודדות עם "חורבן הבית" במובן המשפחתי והזוגי, מסבירה כיצד מזהים את הסדקים הראשונים במערכת היחסים, ואיך אפשר לעצור את ההידרדרות ולבנות מחדש גם לאחר משברים קשים.
במהלך התוכנית דנו המשתתפות גם בשאלות שמעסיקות את החברה הישראלית כולה: האם אנו חיים בתקופה של חורבן או דווקא של תיקון? האם אפשר לאחות שברים גם בלי להסכים על הכול? והאם חורבן הוא בהכרח סוף – או אולי דווקא תחילתה של בנייה חדשה?
חורבן הבית השלישי הוא כאשר ראש הממשלה מוציא סרטון לעג נבזי ומרושע על חייל שנפל ואבא שלו השכול, בו מוצגת ברשעות בלתי נתפסת, חזרתו של הנופל לחיים בהתרגשות עצומה וריצה בין האב השכול לבנו ואז במקום שיתחבקו, האב השכול בוחר לשבור לבנו את הלב ולהתעלם ממנו.