לפני מספר ימים אמר הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, כי תושבי יישובי עוטף עזה, יכולים להרגיש בטוחים ולחזור לבתיהם. אלא, שמאז יום שישי בבוקר, עת הסתיימה הפסקת האש והירי לעבר ערי ישראל חודש, ביטחון הוא לא בדיוק התחושה אותה חווים תושבי עוטף עזה, אשר חלקם מרגישים כי מדינת ישראל נטשה אותם.

בשיחה ל-YNET, אמרה נינה ברנע, מקיבוץ 'נחל עוז', כי כפי שזה נראה כלום לא השתנה. לדבריה: "בשביל מה יצאנו למבצע צוק איתן אם כלום לא השתנה? לא מוכנים לחזור הביתה בדרך הזאת. יש פה המון אי-ודאות לצד תסכול. אנחנו יישוב צמוד גדר, שבו אין אפשרות לקיים שיגרה. אם זה ככה, לא נחזור לאותה מציאות שחיינו בה 14 שנים. מערכות החינוך לא פועלות. שהו בהן מאות חיילים, הזמינו חברת ניקיון ומנהל חברת הניקיון אסר על העובדים כי מסוכן שם. אז הגנים לא נקיים. הגנים גם לא ממוגנים. אנחנו ממתינים לבניית גן ממוגן חדש שאליו נוכל להכניס את הילדים באופן זמני. יש פער תקציבי כי אף אחד לא מוכן לשלם. יש חזל"ש, אבל חזל"ש עם טפטופים. הדבר הנוסף, הצוות שעובד בגנים הם תושבי האזור. חלקם לא נמצאים, חלקם באותו מצב כמו שלנו, צריך להכין את הגן, הילדים כבר חודש מחוץ לבית. זו משימה לא פשוטה. אי אפשר להפעיל את מערכות החינוך".

"מדובר בהחלטה קשה שהתקבלה ברגשות מעורבים ומלווה בהרבה כעס ותסכול כלפי הממשלה, שעל פניו שכחה אותנו", אמר דני כהן, גם הוא תושב הקיבוץ. לדבריו: "המשפחות שחזרו עם ילדים כל הזמן בתוך הבית. החלטנו שזה לא פייר כלפי הילדים שלנו. עד שלא נרגיש בטוחים שהילדים יוכלו לשחק בחוץ, נפנה אותם למקום בטוח".

מירב כהן, רעייתו של דני, הוסיפה: "אני עושה כביסה כדי שיהיו לנו בגדים נקיים. כשהגענו עדיין היו טנקים בקיבוץ. אנחנו מרגישים נורא.  לא חשבתי שזה ייקח שעות. אנחנו מרגישים שנטשו אותנו, שאין לנו שום זכות במדינה הזו. אין לנו שום משמעות חוץ מלהיות פה בגבול. ביומיים האחרונים אני שומעת את חמאס שאומר ומקיים, בעוד שהמדינה לא שומעת אותנו ולא נותנת לנו תשובות. השכנות שלי עדיין על מזוודות. אנחנו במדינה שאמורה להגן עלינו ולא אמורים להסתתר כמו עכברים בחורים. הדיבורים פה מאוד קשים. יש הרגשה שאף אחד לא דואג לנו. למה החזרתם אותנו?".

קולות דומים לאלה הנשמעים מתושבי קיבוץ 'נחל עוז' ניתן לשמוע גם מתושבי קיבוץ 'עין השלושה', שאומרים שהם חזרו לביתם כי הבטיחו להם שיהיה פה שקט ובטוח.קלייר בסקיר, תושבת 'עין השלושה', אמרה ל-YNET: "אני מחכה להנחיות צוות צח"י (צוות חירום יישובי). הרגע קיבלנו הודעה שמתארגנים לצאת ובקיבוץ בודקים אפשרויות לאיפה להוציא אותנו. אני מקווה שזה יהיה כמה שיותר מהר. התחושות לא נעימות, היינו חודש מחוץ לבית, זה היה קשה ורצינו לחזור, אבל ראינו בתקשורת שחמאס מאיים לחדש את הירי. למרות זאת שכנעו אותנו שאנחנו חוזרים למציאות חדשה, לתקופה של שקט וביטחון. גם הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום הבטיחו, כולם אמרו 'אתם מוזמנים לחזור הביתה. יש שקט וביטחון' וזה רחוק מזה. אני פה שלושה ימים והילד שלי, בן 7, נמצא בממ"ד. אלה חיים? זה החופש הגדול שמגיע לילדים שלנו? עברתי חמישה בתים במשך כארבעה שבועות, צמודה לחדשות. עכשיו זה יקרה שוב אבל אין ברירה. רציתי להאמין למה שהבטיחו לנו. רציתי לסמוך על מקבלי ההחלטות בדרג המדיני אבל התאכזבתי. אני לא יוצאת מהממ"ד, עוד פעם אותם פחדים וצבע אדום".

למרות התחושות הקשות אותן משתפים תושבי 'נחל עוז' ו'עין השלושה', המצב ביישובים אלה לאו דווקא משקף את מה שקורה ביישובים אחרים באזור. על פי הערכות, כ-85 מהתושבים בעוטף עזה שעזבו מאז החל מבצע צוק איתן, חזרו כבר לבתיהם וביישובים רבים יפעלו מחר מערכות החינוך כמתוכנן.