תוכנית המאה שיגיש טראמפ היא תוכניתו של נתניהו. במשך מספר שנים נתניהו, עוזריו, יועציו ומכונים שונים שהוא קשור בהם עמדו בקשר עם ג'ראד קושנר והגישו לו את התוכנית שטראמפ יציג עוד מעט. התוכנית שנתניהו הציע היא למעשה נתניהו במיטבו או במירעו – הרבה רעש וצלצולים ושום דבר מעשי, כמעט.

התוכנית למעשה מקבעת את המצב הקיים. ההתנחלויות יוותרו במקומן וירושלים תמשיך להיות בירת ישראל. ואולם אחרי ההתרגשות מההכרה בכך שהמציאות היא מציאות חשוב יותר לראות מה עוד יש בתוכנית. ראשית נתניהו ממשיך לתמוך בעקרון המדינה הפלסטינית, כפתרון הסופי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

אם מישהו חשב שנתניהו נסוג מנאום בר אילן הוא מוזמן להתבדות. שנית וחשוב מכך, נתניהו מסכים להמשך האחיזה הפלשתינית בירושלים. אמנם מדובר על אחיזה סמלית, אבל המשמעות היא שמבחינה עקרונית נתניהו מסכים לכך שירושלים היא אכן בירת המדינה הפלשתינית שבהקמתה הוא תומך. שלישית וחמור משני הדברים גם יחד נתניהו הסכים לקבלת עקרון השיבה. אמנם, גם כאן מדובר על שיבה סמלית, אבל במאבק שבו הסמלים משחקים תפקיד לא פחות חשוב מהמציאות, ההסכמה הזו היא נסיגה דרמטית מהעמדה הישראלית, ובכלל זה גם עמדתו של יצחק רבין ז"ל, ששללה מכל וכל את עיקרון השיבה.

התוכנית הזו היא גם נתניהו באופן שבו היא אמורה להיות מיושמת. יש בה מספיק מקלות ומכשולים כדי שהיא לא תתקדם לשום מקום. החלת הריבונות על בקעת הירדן ועוד יותר מכך על גושי ההתיישבות עתידה לשלול מאלוף פיקוד מרכז ושר הביטחון את זכותם להתערב בבחירות שנערכות בהתנחלויות ותו לא.

יתרונה הגדול הוא כמובן בהיותה תרגיל שיווק. דא עקא, שכתרגיל שיווק זהו תרגיל יקר מאד. למעשה, תמורת קיבוע המצב הקיים בשטח לפיו ישראל ממשיכה להחזיק בהתנחלויות הקיימות, מצהיר ראש ממשלת ישראל, שהוא מוכן לקבלת מדינה פלסטינית, אחיזה פלסטינית בירושלים וקבלת עקרון זכות השיבה. כל זאת ללא שום תמורה של ממש ואפילו לא סמלית מהצד הפלסטיני. במצב הנוכחי התוכנית הזו אינה שונה מההתנקות רק חמורה יותר. הצד הפלסטיני לא מקבל רק שטח, אלא גם התחייבויות מדיניות, וזאת מבלי לתת דבר.

בהזדמנות זו ראוי לזכור שנתניהו עצמו היה זה שמנע את פרסומה של התוכנית בחודשים האחרונים מפני שהוא חשש שהיא תזיק לו ב'בייס' הימני. דיוני החסינות הקרבים חייבו אותו ללכת על תוכנית שהוא יודע שיש בה מרכיבים בעייתיים מאד, אבל היא תוכל להתחרות בדיוני החסינות.

אמת יש בתוכנית גם ברכה רבה, אלא שלשם כך צריך מנהיגות שקולה שתוביל עבודת מטה משמעותית כיצד ניתן להתמודד עם הסיכונים הרבים, וחשוב מכך כיצד להבטיח שהיא איננה נעשית לפארסה הרת סכנות.

הליכוד במצבו הנוכחי בוודאי שאינו יכול לשמש מופת למנהיגות שקולה, ועוד פחות מכך מנהיג הליכוד. נפתלי בנט שכלוא בכלוב הזהב שנקרא משרד הביטחון, בוודאי שלא יוכל לעשות דבר. מי שמעוניין להתנגד לתוכנית, מוזמן להצביע לבן גביר. ואולם על מנת לממש את התוכנית בצורה בטוחה ייתכן שבאופן פרדוקסלי משהו דווקא כחול-לבן היא הכתובת. המנהיגות של כחול-לבן, שאינה לחוצה ממשפט קרב או מהימין הקיצוני, תוכל לשקול באופן מיטבי את התוכנית, להבטיח את עקרון ההדדיות, ולדאוג שהתוכנית הזו, שיש בה מרכיבים חיוביים רבים, אכן תביא אותנו ואת שכננו למקום טוב יותר.

 

הרב ד"ר מאיר בן שחר, הוא מרצה להיסטוריה במכללת שאנן ובאונ' הפתוחה