"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי: לאון פרודובסקי על "חמש שעות מפריז"
הסרט הראשון שלך – על מה הוא ואיך הוא נולד?
יגאל, נהג מונית גרוש ובודד עם פחד מטוסים מתאהב במורה למוסיקה של בנו שמחכה לבעלה שיבוא לקחת אותה לקנדה. זאת דרמה רומנטית על אהבה באמצע החיים, על חיבורים מפתיעים, על החמצה ועל תקווה.
סרט הגמר שלי לילה אפל שגרף הרבה פרסים, כולל מועמדות לאוסקר סטודנטים ופרס בונציה, היה דרמת מלחמה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והרבה ציפו ממני שזה יהיה גם סוג הסרט העלילתי הראשון שאעשה, אבל אני ממש רציתי לנסות משהו שונה לחלוטין, בז’אנר אחר לגמרי.
הרבה זמן כתבתי תסריט לסרט באורך מלא – דרמה רומנטית על אהבה בין נהג משאית זבל לפסנתרנית עולה מרוסיה. אבל לא הצלחתי לאהוב את מה שיצא לי, זה פשוט לא הרגיש נכון. כשפגשתי את התסריטאי הנהדר ארז קו-אל, החלטנו לכתוב ביחד ולהתחיל את הסיפור הזה מהתחלה.
שנינו חווינו סוג של הגירה בילדותנו, שנינו הכרנו את השנסונים הצרפתים והחיבור בינינו שינה את הסיפור ואת הדמויות והפך אולי אפילו לבסיס החיבור בין הדמויות שבסרט. כך הגיבורים מגלים את החיבה של שניהם לשירים של ז׳ו דאסן בשריקה, כמו שאנחנו גילינו את זה כשעבדנו על התסריט.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
במשך שנה כתבתי ושיתפתי את התסריט שאפילו לא עלה על 50 עמודים למיטב זכרוני וגם במצבו לא עבד לי. מאז שהכרתי את שותפי לכתיבה ארז, לקח שנה וחצי בערך להגיע לדראפט הגשה, ועוד שנה וחצי של המתנה לקבל את התמיכה של הקרן שלאורכה היו כמה וכמה שכתובים.
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
עוד כאשר סרט הגמר שלי הסתובב בפסטיבלים , הכרתי את חיים מקלברג שמאוד אהב את הסרט ורצה שנעבוד על משהו ביחד יחד. ארז ואני נתנו לו לקרוא דראפט של התסריט שלנו והוא מאוד אהב, והמשיך לתת הערות במשך הכתיבה והשכתובים.
כאשר שלושתינו חשבנו שהדראפט הגיע למקום טוב, הגשנו לקרנות, וכאשר למזלנו הלקטורים אהבו וקיבלנו את התמיכה (אם אני לא טועה זאת הייתה ההגשה השנייה, אולי השלישית) חיים הצליח לצרף את משה אדרי ואת את הטלוויזיה, אלה היו השנים האחרונות שערוצי הטלוויזיה עמדו בהתחייבויות שלהם ותמכו בקולנוע. הצלחנו לצאת להפקה עם תקציב יפה לסרט ישראלי קטן.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
דרור קרן, שמגלם את יגאל, הוא שחקן מוכר, נהדר ומוכשר בצורה יוצאת דופן. גיליתי גם שחקן ואדם עדין, חכם, רגיש ועמוק מאוד. כשעשינו את ה”מַאץ’” עם ילנה ירלובה, מיד היה ברור שיש ביניהם כימיה, שיש חיבור אמיתי. אבל הכי מדהים היה כבר מהרגע הראשון לראות את יגאל. את האופי, הניואנסים, המבט, הדיבור, החיוך. את כל זה דרור הביא והחיה את הדמות, והפך אותה למשהו הרבה יותר עמוק ורב-ממדי ממה שאני עצמי דמיינתי.
עם ילנה ירלובה כבר עבדתי בסרט הגמר שלי. היא שחקנית תיאטרון מדהימה, שלדעתי לא קיבלה מספיק הזדמנויות בקולנוע. היא גילמה בצורה מדויקת ומרגשת מורה לפסנתר, עולה מרוסיה, שמתחילה להבין שהיא פספסה את חייה. העדינות, הנשיות, העומק, הרגישות – כל אלה אמנם היו קיימים בתסריט במידה מסוימת, אבל מה שהיא הוסיפה היה באמת קסם טהור.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?
זה היה אגו-טריפ. שלוש שנים קודם לכן הייתה הבנה מצערת אך מלאה שהסיכוי שאצליח להגיע לעשות סרט באורך מלא הוא לא מאוד גבוה ואולי אצטרך לעשות פשרות בתחום. הייתי מאושר והמום מזה כל בוקר מחדש, כאילו מי אני שעשרות בני אדם יקשיבו לי ויעשו בדיוק כמו שאני אומר. וכמו שאומרים על כוחות ואחריות, הרגשתי שבעצם שמו בידיי מיליוני שקלים ואני צריך לדעת לעשות מזה משהו שכולנו נהיה גאים בו.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
תהליך העריכה היה מאוד מהנה גם כי החומרים שקיבלנו היו נהדרים , וגם כי העורך של הסרט היה חבר קרוב ויקר יבגני רומן, שהוא במאי של סרטים וסדרות, ולא הרבה יודעים שאם היה בוחר בקריירה של עורך היה פה עורך מספר אחד.
אני זוכר את ההתרגשות של סוף סוף לחבר את השוטים שהיו ביחד רק בראש שלי עד אז. אני זוכר את הצפייה בראפקאט הראשון שהייתה משכרת לגמרי. לראות את הדבר בשלמותו לראשונה. היו כמובן גם לא מעט אכזבות, שבעיקר הפכו לשיעורים הכי טובים, כאשר הצלחנו להתגבר על הטעיות שעשינו וגם כאשר לא הצלחנו ונאלצנו לצלם משהו מחדש בהשלמות.
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
אני לא זוכר את ההקרנה הראשונה של הסרט. היו הקרנות לחברי האקדמיה, הייתה הקרנה בפסטיבל חיפה בו זכינו. מה שלמדתי מההקרנות הראשונות של הסרט הוא שכל הקרנה עובדת קצת אחרת. מצד אחד ההבדל המהותי בין קולנוע לתיאטרון הוא את הסרט אתה עושה פעם אחת, ואת ההצגה אתה צריך לשחק שוב ושוב. אבל מה שגיליתי הוא שגם הסרט, דרך הווייב שלו, דרך התגובות אליו, דרך התפיסה שלי של ההקרנה, כל פעם היא שונה מחדש את משהו, עובדת בצורה טיפה אחרת.
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
אני חושב שהביקורת שהכי הפתיעה אותי הייתה דווקא ביקורת לא מאוד מחבקת של מבקר די מוכר , שבמקום להתייחס לגוף הסרט, לכוונות ולמה ניסינו לייצר, הוא התייחס לטעמו האישי של המוזיקה שבסרט, ומכיוון שלא אהב את המוסיקה פשוט החליט לא לחוות את הסרט והביקורת הייתה תמוהה. מאז אני לא ממש קורא ביקורות.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
פה התשובה נורא פשוטה ונורא קצרה. אחרי הסרט הראשון שלי באורך מלא, הבנתי שאני לא יודע הרבה על בימוי קולנועי, וכדאי שאני אלמד כמה שיותר, ושאני אהיה צנוע כמה שיותר.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים