"כולנו ראויים". נטע קולא, אלמנתו של רס"ן יניב קולא הי"ד מפקד פלוגת החוד של גדוד 932 של הנח"ל, שנפל בקרב בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה, ספדה לבעלה. בדבריה, שיתפה נטע בחוויות אישיות ובאמונות הליבה של יניב, איש של צדק ומקצוענות, שהאמין כי "כולנו ראויים".
הלכת עם הצדק ולא ראית אופציה אחרת
בדבריה הדגישה נטע את עמוד השדרה המוסרי הבלתי מתפשר של יניב: "חוש הצדק אצלך היה חד בצורה בלתי רגילה המצפון שלך היה טהור ותמיד הבחנת בין רע לטוב הלכת עם הצדק ולא ראית אופציה אחרת לנגד עיניך". מחויבות זו לצדק באה לידי ביטוי בכל תפקידיו ובכל סיטואציה, החל מללמד חייל חשבון ועד לדפוק בדלת של המח"ט כי בתחקיר שלקחת בו חלק נעשה עוול למ"כ.
הוא חתר תמיד להיות "כמה שיותר משמעותי ומקצוען בתחומים השונים בהם נגעת". שירותו כלל מגוון רחב של תפקידים: חייל בדובדבן, קצין בנח"ל, חניך מלט"ק, רכז הדרכה בכפיים של קרמבו, ואפילו חצי איירון- מן.
יניב דרש ממפקדים תחתיו לכתוב מאמר דעה בנושא "האומץ להביע דעה בצה"ל", כיוון שפשוט לא ראה אופציה אחרת מלבד לומר את האמת שלו וללכת עם הצדק.
נוני, והחלומות שנקטעו
נטע סיפרה על יניב כבן זוג אוהב וג'נטלמן, שידע תמיד "לקרוא אותי כמו ספר פתוח ולהגיד בצורה מדויקת והיית כזה לכולם". הוא ידע לקרוא את הסביבה. יניב אהב להפתיע, אך תמיד במידה. הוא הראה לה את הטבעת לפני שהתארסו, את כרטיסי הטיסה ללונדון לכבוד יום ההולדת, ואת החופש שסגר לכבוד יום הנישואים, שאמור היה להתקיים בשבוע הבא.
"נוני, היו לנו ולך עוד אין ספור חלומות שרצינו להגשים". בין החלומות שנותרו בלתי ממומשים היו להשתלב בלימודים שם, להעביר הרצאות בארץ ו"להקים יחד משפחה גדול". נטע הודתה על הזכות להיות "כמעט עשור לצידך בכל החלטה שלקחת וכל צעד שנקטת, הייתי".
צילום: אורן קולא ספד לבנו יניב: לא אהבת את "שנהיה ראויים" – כולנו ראויים
בסיום דבריה, פנתה נטע לנוכחים וביקשה מהם להתייחס למילותיה כאילו היא מדברת עליהם. היא הדגישה את אמונתו הגדולה של יניב בביטוי "כולנו ראויים" וסלד מהביטוי "שנהיה ראויים". "הוא קם בבוקר וחזר לישון בידיעה חזקה שהוא שם כדי שאנחנו נמשיך בשגרה. כולנו ראויים".
בסיום, פנתה נטע ישירות לבעלה: "יניב, בבקשה תתעסק בלנוח עכשיו. היית כל כך עייף ועכשיו זה הזמן. חיית את החיים במלואם. אוהבת וכואבת יותר ממה שהלב מסוגל להכיל".
תגובות