היום (שישי), בדיוק חצי שנה לאחר שחרורן מהשבי ברצועת עזה, פונות התצפיתניות שורדות השבי במסר כואב ונרגש לציבור הישראלי: "אנחנו לא מצליחות לחזור לשגרה – כל עוד הם שם, גם אנחנו שם. תעשו הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: ללא קרדיט.

הפנייה מתפרסמת על רקע הדיווחים על פיצוץ במגעים לעסקת חילופי שבויים, והחזרת המשלחת הישראלית מדוחא. התצפיתניות ששבו מהשבי מדגישות: המאבק טרם הסתיים, והמאמצים הציבוריים, כמו גם המדיניים, חייבים להימשך.

דניאלה גלבוע, ששוחררה לפני חצי שנה בדיוק, מתארת את התחושות משני צדי החופש: "בשבי, כל יום הרגיש כמו שנה. עכשיו אני מגלה כמה חיים אפשר להספיק בחצי שנה – וזה ממחיש לי עוד יותר כמה מזעזע לחשוב שהם עדיין שם. הזמן לא עובר שם – הוא נתקע. חייבים להחזיר אותם הביתה, עכשיו."

לירי אלבג, מבקשת לא להתרגל למצב: "כבר חצי שנה מאז העסקה האחרונה, ועדיין 50 חטופים נותרו בעזה. אני מתחננת – תילחמו. אנחנו, השורדים, לא באמת חופשיים עד שכולם איתנו. תמשיכו להיאבק, להיות הקול שלנו."

נעמה לוי, מוסיפה בכאב: "עברה חצי שנה מהיום הכי מאושר בחיי, אבל גם היום – יש מי שעדיין קבורים מתחת לאדמה, ללא חופש, ללא תקווה. גם להם מגיע הרגע הזה. אסור לנו לשכוח אותם."

קרינה ארייב מסכמת במסר נחרץ: "הם עדיין שם. אנחנו חייבים להמשיך להילחם. אסור שהשגרה תנצח את הזיכרון. אל תפסיקו לדבר עליהם. תמשיכו לדחוף, לתמוך, לזעוק – עד שכולם חוזרים."

את החוויות, הזכרונות והתחינה להחזרת כלל החטופים חלקו התצפיתניות בסרטוני וידאו אישיים, בהם קראו נרגשות לעשות כל מאמץ להחזיר את החטופים הנותרים הביתה, וקראו לדרג המדיני והצבאי לעשות כל שביכולתם, ולעם לא לוותר.