צוער יחזקאל אייל, נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בשדמות מחולה בבקעת הירדן, סיים בשבוע שעבר קורס קצינים אחרי 25 שנה של שירות בצה"ל.

יחזקאל, ששירת 13 שנה ביחידת חילוץ ארצית, זכה להכרה רבה בזכות מסירותו – וכבר לפני שנתיים קיבל את פרס מצטיין הרמטכ"ל. במהלך המלחמה האחרונה, כאשר פרצה המתקפה על ישראל, הוא לקח חלק פעיל בצוותי החילוץ.

ב-7 באוקטובר, חג שמחת תורה, יצא יחזקאל לתפילה בבית הכנסת, אך באותו יום, בשעה 6:30, החלו התראות "צבע אדום". מיד קיבל את ההוראה לכנס את החיילים ולהגיע ליחידה.

אייל מספר שהעיר את אשתו, וכבר אז אמר לה כי מדובר במלחמה "אמרתי לה 'התחילה מלחמת שמחת תורה'". לאחר זמן קצר, יחזקאל כבר היה ביחידה והם החלו לפעול. הכוחות יצאו לאשקלון, לטפל בנפילות טילים, ואז המשיכו לאזור בארי, ניר עוז ורעים, לקחו חלק בחילוץ הנפגעים, וביצעו סריקות באיזורים אלו, עברו בין בתים וניסו לאסוף מידע נוסף לצורך חקירה והבנה עמוקה יותר של המצב בשטח "פגשנו מציאות ומראות קשים" מספר.

קרדיט: דובר צה"ל

שבוע לתוך המלחמה, זכה לפגישה מרגשת: "פגשתי את הבן שלי, שגם הוא שירת אז, ביום שישי הראשון אחרי המלחמה. הוא בוגר הישיבה בעלי והרבה חברים שלו נפגעו שם. זה היה אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבורי – לחבק אותו אחרי שבוע כל כך קשה."

ההחלטה לצאת לקורס קצינים

"אף על פי שניסו כמה פעמים להגיש אותי לקורס קצינים, מדובר בהליך לא פשוט במסגרת הצה"לית, אז לקח זמן, אך בסופו של דבר זה הגיע", אומר אייל על החלטתו לצאת לקורס. "הקורס מעניק מקום לביטוי עצמי, מקום שמאפשר להשפיע בצורה משמעותית יותר. אתה מבין שאם אתה רוצה לתרום יותר, עליך להתקדם בסולם הדרגות. אפשר להיות החייל הכי טוב, אך עדיין להיות מוגבל ביכולת שלך לתת ולתרום למערכת."

עוד הוסיף: "לאחר המלחמה, אתה מבין את החשיבות של כל אחד ואחד מאיתנו ואת הצורך הנתינה. אתה רואה את המחסור בכוחות ביחידות, ואז אתה אומר לעצמך 'אם אני יכול לעשות יותר – אני רוצה לעשות יותר'."

הגיבורות האמיתיות

אייל מבהיר: "במהלך הקורס היו חבר'ה שעזבו הכל, אחד מהם עזב תינוקת בת יומיים. בסופו של דבר, מי שנותן לנו את היכולת הזאת, למרות שאנחנו אלו שמקבלים את הדרגות, זה לא אנחנו – אם תשאלי אותי, אשתו היא זו שצריכה לקיים איתך את הראיון הזה, היא הגיבורה האמיתית."