מהם נכסי קריירה בהליכי גירושין ומה חשוב לדעת

בית המשפט העליון ואחריו גם בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט לענייני משפחה קבע את ההלכה הנוהגת לפיה נכסי קריירה שצבר אחד מבני הזוג הינם פרי מאמץ משותף שעשו הצדדים יחד לאורך שנים וכי יש לאזן בין הצדדים ולפצות צד אחד הצד "החלש יותר".

בנסיבות מסוימות עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, ייוצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו. "נכסי הקריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, שתמיכתו של קשר הנישואין הוא אך אחד מהם. חלק זה ראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג עת מפורק הקשר הזוגי. זאת כברירת מחדל, שעליה יכולים הצדדים להתנות לפי הוראות הדין.

באשר לשאלה מהם "נכסי הקריירה", יש להבהיר, מבלי להציב רשימה סגורה, כי מדובר בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה. 

לדברי עו"ד רחל שחר פנייה אל עורך דין גירושין דיני משפחה וצוואות היא חשובה על מנת להבין ולבחון מהו המנגנון הנכון לנקוט זוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה. כעיקרון, ישנם מספר מודדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. מגדר חשבון האיזון יש להוציא את החלק שיש לייחס לכישרון האישי, ליכולת הטבועה באדם, לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו ולמרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.

על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד-פעמי על פני שיטת התשלומים העיתיים. אולם אין לקבוע מסמרות. ראוי לה להלכה שתתפתח ממקרה למקרה, ויהיו בוודאי נסיבות שבהן יתאימו יותר תשלומים עיתיים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני-הזוג שבפניה. מקום שבו נקבע תשלום החד-פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש.

במקרה דנן, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, ישנו פער ניכר בכושר ההשתכרות של הצדדים. כושר השתכרותו של המבקש הוגבר לאורך שנות נישואיהם, עת שהמבקשת הייתה אמונה על עבודות הבית והטיפול בילדים. לאורך השנים גדלו הכנסותיו של המבקש והוא צבר מוניטין. בנסיבות העניין ראוי לכלל בדבר תשלום חד-פעמי לחול. המבקש יוכל לשלם את הסכום בשלושה תשלומים שווים.