זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, באמצע אוקטובר 2023, ראשי האוניברסיטה העברית שיגרו מכתב גינוי חריף לנשיאי האוניברסיטאות הרווארד וסטנפורד על רקע הודעות הגינוי הרפות שהוציאו לאחר מעשי הטבח והזוועות של חמאס.

נכתב שם, בין היתר: "אכזבתם אותנו. לא רק כישראלים, הנמצאים תחת האיום המתמיד שיבוצע בהם רצח עם, אלא גם כמנהיגים אקדמיים, המצפים מהקולגות שלהם שידגימו עקרונות וסטנדרטים מוסריים גבוהים ואומץ לב, בעת מבחן". על המכתב היו חתומים בכירים באוניברסיטה העברית.

משמעות המילה "עברית" היא "יהודית". אין כל טענה, ואסור שתהיה טענה, שהאוניברסיטה העברית מיועדת לבני העם העברי (=יהודים) בלבד. יש בה סטודנטים יהודים, ישראלים ושאינם ישראלים, סטודנטים מרחבי אירופה, אמריקה ואסיה וכן סטודנטים ערבים אזרחי ישראל ותושבי מזרח ירושלים. עד כאן אמרנו מה לא – האוניברסיטה העברית היא לא אוניברסיטה ליהודים בלבד כמו שהמדינה היא מדינה "יהודית" אך נותנת מקום גם ללא-יהודים.

מה בכל זאת זה כן אומר? זה אומר שלאוניברסיטה העברית יש דנ"א יהודי ברור שעמד כבר לנגד עיני מייסדיה. זו אוניברסיטה שהוקמה כדי להיות אוניברסיטה עברית בארץ ישראל. גם במכתב שנשלח לקהילת האוניברסיטה בתאריך 01.11.2023 נכתב "…כאוניברסיטה ישראלית שגאה בכך שהיא הפרויקט הציוני הגדול הראשון בישראל איננו יכולים לעבור על כך לסדר היום".

אם כן, איך ניתן להסביר את שראינו ביום שלישי האחרון? זה, כמובן, לא המקרה היחיד, וניתן לצרף אליו מקרים נוספים (הפגנות אחרות, התבטאויותיה של המרצה פרופ' שלהוב-קיבורקיאן ועוד), אבל לדעתי זהו מקרה שונה, ושווה להתעכב עליו. ביום שלישי האחרון נערכה הפגנה של סטודנטים בקמפוס. זו לא הייתה עוד הפגנה שגרתית. לא דיברו בה על "שוויון לפלסטינים" או על "זכויות אדם לכולם". נשמעו בה קריאות כמו "ברוח ובדם נפדה אותך אלאקצא" ו-"אין פתרון מלבד הוצאת הכובש". יש האומרים שנשמעו שם גם קריאות מפורשות לאינתיפאדה, אם כי אני מודה שזה לא כל כך קריטי בעיניי, שכן ברור שגם אם לא נאמרה במפורש המילה אינתיפאדה האווירה הייתה אווירה של אינתיפאדה.

נעזוב כרגע את העובדה שמדובר במוסד ציבורי שזוכה לתקצוב ממשלתי. זה חשוב, אבל אני בוחר לתקוף את הסוגייה מכיוון אחר. האוניברסיטה מעידה על עצמה שהיא מוסד ציוני ומציבה דגלי ישראל בשטחה (כמו שאומרים – "לא נגעתי"). נעזוב את זה שכל אוניברסיטה שהיא מחויבת לספק לסטודנטים שלה מרחב בטוח ומוגן. היעלה על הדעת שאוניברסיטה שכך מגדירה את עצמה לא תדאג למרחב בטוח ומוגן לסטודנטים יהודים (וזה עוד בלי להזכיר, וכמובן שיש להזכיר, את מי שהוא או קרוביו נפגעו במלחמה ואת חיילי המילואים שמהווים חלק ניכר מהסטודנטים). לא מזמן נודע שהטכניון החליט לקלוט סטודנטים וחברי סגל ממוסדות אקדמיים בעולם, שחווים קשיים על רקע היותם יהודים ו/או ישראלים. אולי לבקש דבר כזה זה באמת לבקש יותר מדי, אבל המינימום הוא לתת תחושת ביטחון לבאי הקמפוס.

להחזיר את המגנומטרים לקמפוס

חשוב להבהיר שאין פה "או או" – תחושת הביטחון היא לא פרס, וגם סטודנטים ערבים זכאים וצריכים ליהנות ממנה. לכן, גם קריאות למעשי אלימות נגד ערבים, מקומן לא יכירנו בשטח מוסד שמחויב לצדק ולסובלנות. ודווקא בגלל זה ("בגלל" ולא "למרות") אסור להכשיר הפגנות שקוראות למעשי אלימות כלפי יהודים. כל תלמיד 5 יחידות ערבית יודע לומר ש- "ברוח ובדם נפדה אותך אלאקצא" פירושו "שחרור" ירושלים בכוח ובאלימות ו-"אין פתרון מלבד הוצאת הכובש" פירושו שאין מנוס מסילוקם של היהודים מהארץ בכוח הזרוע.

ב-2002 אירע פיגוע קשה בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. בעקבות הפיגוע, כך שמעתי פעם, הוחלט להציב מגנומטרים בכניסה לקמפוס. הסכנה הזאת, לכאורה, מאחורינו בזכות האבטחה שקיימת כיום. אולי לא יזיק להציב מגנומטרים מטאפוריים שיגנו על הסטודנטים מפני אנשים שיוצרים ומלבים אווירת טרור בקמפוס. יש תיעודים מההפגנה. לא חסרים צעדים אופרטיביים שניתן לנקוט. אומנם עד כה את הרטוריקה של האוניברסיטה לא גיבו מעשים חריפים, אבל כבר היה מי שאמר "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" (הסנדלר של רבי ישראל מסלנט) – האוניברסיטה יכולה עדיין לחשב מסלול מחדש, וראוי שתעשה כן, שמא תהיה היא עצמה כאותם מוסדות שמיהרה לגנות זמן קצר אחרי 7.10.

==

אורי בן דוד-שחר הוא סטודנט שנה א' למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים