סלט ירקות של רשויות. בן גביר החליט לזמן את מפכ"ל המשטרה שכפוף אליו לשימוע, לדבריו "עקב אי תפקוד כללי, שבא לידי ביטוי בכך שלא הופיע בהערכת מצב בנושא מירון". היועצת המשפטית לממשלה, גלי בירהב-מיארה, הזדעקה "אין לך סמכות לעשות זאת, השימוע יבוטל".

בן גביר עשה שרירים ומסר "לא ארכין ראש למול הפיכה שלטונית", היעמ"שית הגיבה והופ בן גביר ירד מהעץ, ויתר על השימוע, אך מצא דרך אחרת לפיטורין ומסר כי יביא לממשלה הצעה לפטר את המפכ"ל על בסיס מסקנות ועדת אסון מירון.

היועמש"ית קלטה את המהלך ומיד שלחה "ישנו חשש כבד שהשר לביטחון לאומי פועל בעניין קיצור כהונת המפכ"ל מתוך שיקולים זרים".

בן גביר לא נשאר חייב והגיב: "היועמ"שית התבלבלה וחושבת כי היא ראש הממשלה האמיתי של מדינת ישראל".

והסיבוב הזה הוא רק מהיממה האחרונה. בלאגן שלם ברשויות. והאזרח הקטן שואל את עצמו מי בעצם שולט? מי כפוף למי?

הרשות השופטת בודקת כל החלטה של הממשלה ומורידה פטיש על ראש הנבחרים, הנבחרים עושים שרירים ומנסים להראות מי הבוס הגדול ורוב הזמן גם מתקפלים, ראה ערך שלמה קרעי וערוץ אלג'זירה ועוד אינספור דוגמאות.

משחק הורדת הידיים הולך ומקצין, והאזרח הקטן נאלץ לראות חילופי מכתבים בין שר ליועצת משפטית כמו טום וג'רי. טום עושה מהלך ג'רי זורק לו סלע על הראש ואיכשהו הוא ממשיך לחיות. מי ינצח את הסיבוב הבא?

הרשות המבצעת היא מבצעת ואחר כך אם יש לרשות שופטת מה להגיד נשמע אותה. אם ישנה פרוצדורה משפטית לקויה ניתן להסדיר זאת ע"י הרשות המחוקקת. לא יכול להיות שהרשות השופטת לקחה על עצמה גם את המבצעת וגם את המחוקקת.

המדינה הגיעה למצב של שיתוק.

נבחרי הציבור מנסים לעשות את המינימום ההכרחי והרשות השופטת שלא חייבת דין וחשבון לאף אחד ואי אפשר להעביר עליה ביקורת משום מקום ובוודאי גופי התקשורת שעושים איתה יד אחת, באבחת מכתב שולטת בנעשה במדינה.

במחאה נגד הרפורמה זעקו על "שהמדינה מפרה את החוזה". בינתיים, הרפורמה לא עברה והחוזה בין המדינה לבין העם מופר בבוטות, תפקיד המדינה הוא להגן ולתת שירותים לאזרח ומה שקורה זה שהרשות השופטת שחיה מכפי מיסים, משליטה את החלטותיה על כל צעד.

רפורמה זה כבר פאסה צריך פה ריסטארט, אבל מי שואל בכלל את האזרח הקטן?