לקראת חג החנוכה, מפרסם אגף הכשרות של הרבנות הראשית לישראל מדריך מיוחד העוסק בענייני כשרות בשמן זית.
ברבנות אומרים כי תופעת זיוף שמן הזית הייתה נפוצה בעבר במספרים גדולים, אולם בעקבות מאמצים ותפיסות התופעה הולכת ופוחתת. ערנותו של הציבור שמדווח לפקחי המחלקה להונאה בכשרות מסייעת להצטמצמות התופעה ומשולבת באיכות האכיפה מטעם הרבנות הראשית ומשרד הבריאות, וזאת, למרות עלייה במוטיבציה לזייף, שהיא תוצאה של הביקוש ההולך ומתגבר לשמן בשל מודעות הציבור לסגולות הבריאותיות שבו, והן בשל מספרם הגדל של צרכנים דורשי כשרות, המעדיפים להדר במצוות הדלקת נרות – גם בשבת וגם בחנוכה.
איך מזהים שמן זית מזויף?
ברבנות מבהירים, כי שמן מזוייף ניתן לזהות על ידי פגמים בתווית שעל הבקבוק שנובעים מבורות או מחוסר יודע של הזייפנים. בקבוק שמן שעליו סימון כשרות מזויף לרוב גם יכיל שמן מזוייף.
הצורך הכשרותי להקפיד לרכוש שמן זית בהכשר חוקי, נובע מעניינים הלכתיים שונים: חשש לערלה, טבל, שביעית, כשרות הרכיבים השונים במוצר (כגון אימולסיפייר – חומר שנועד לחבר בין תערובת השמנים בבקבוק). בפסח קיים חשש לעירוב חומרים המכילים קטניות מבלי שהדבר מאוזכר על גבי האריזה. מעבר לעניין הכשרותי, לתופעה גם השלכות בריאותיות: אחד החומרים הנפוצים אותם מערבבים עם שמן הזית במוצרים מזויפים הוא שמן סויה. קיימת קבוצת אוכלוסיה הרגישה לרכיב זה, ובריאותה עלולה להיפגע בעקבות חוסר גילוי נאות של תכולת הבקבוק.
בעבר נתפסו סוחרים ויצרנים שערבבו עם שמן הזית חומרים אחרים, כגון שמנים נחותים יותר, צבעי מאכל וכימיקלים שונים. לעתים אף נרשמו מקרים שבקבוקי שמן שאמורים היו להכיל שמן זית, כלל לא הכילו שמן אלא מים מעורבים בצבע.
יצרני שמן זית מחויבים לפעול גם לפי שני תקנים ישראליים רשמיים: תקן לאריזות מזון (1145) ותקן שמן זית (191). בעבר נעשו נסיונות מצד יצרנים לדרוש מרבנים מקומיים הכשר למוצרים כשרים, אך מזויפים מבחינת תכולתם (לדוגמה: שמן זית מעורב בשמן סויה). בעקבות זאת הנחתה הרבנות הראשית את נותני ההכשר שלא לתת הכשר למוצרים אשר ארוזים בניגוד לתקנים הנ"ל.
בדקו את המחיר: האם השמן זול מדי?
הסימן המובהק ביותר לשמן זית החשוד כמזויף הוא מחיר נמוך. המחיר המתאים לשמן זית אמיתי הוא החל מ-30 ש"ח לליטר לערך. בקבוקים הזולים משמעותית מתעריף זה חשודים כמזויפים, או כבעלי חומציות גבוהה. כלל זה אינו תקף לגבי מבצעים ברשתות השיווק המוכרות והגדולות, אשר בהן השגחה של הרבנות המקומית.
סימן ברור לכשרות מזויפת בוודאות הוא היעדר ציון כשרות של הרבנות המקומית על גבי המוצר. ציון כשרות ללא זהות נותן ההכשר או של גורם כשרות פרטי בלבד, וללא כשרות של רבנות מקומית מוסמכת, הוא סימן ודאי לכך שהכשרות על גבי המוצר אינה חוקית. סימן חשוד נוסף הוא טשטוש פרטי היצרן. לדוגמה: מוצר ללא שם יצרן כלל, או ללא כתובת יצרן, או המכיל מספר טלפון מנותק.





מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים