גיבור שלנו: הפצוע הראשון של חטיבת כפיר

אהוד אמיתון, נפצע בחברון וזכה לכינוי 'הפצוע הראשון של חטיבת כפיר'. גיבורים שלנו: פינה חדשה בסרוגים לקראת יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה

גיבור שלנו: הפצוע הראשון של חטיבת כפיר
  אמיתון אחרי הפציעה

אהוד אמיתון (28), תושב נווה צוף נפצע בפעילות מבצעית בחברון בנובמבר 2006. סלע שהושלך לעברו מגג של ארבע קומות פגע ישירות בברכו, והוא זכה לכינוי 'הפצוע הראשון של חטיבת כפיר הצעירה'.

"את הצליעה שלי אפשר לראות באופן מידי, אבל יש לי גם פגיעה שאנשים אינם רואים והיא אפילו קשה יותר – הפגיעה הנפשית והפוסט-טראומה. זוהי פגיעה שמקשה על חיים של אלפי פצועים, לפעמים אפילו יותר מהפגיעה הפיזית", מספר אהוד.

לאחר פציעתו בקסבה של חברון, הוא אושפז בבית חולים סורוקה שבבאר-שבע, ולאחר מכן עבר הליך שיקום ממושך בבית החולים תל השומר. היום, שמונה שנים אחרי אותו אירוע ששינה את חייו, הוא מנהל את דסק ישראל בסוכנות הידיעות 'תצפית' אבל אינו שוכח את החוויה הצבאית שעבר. "גם לאנשים ששירתו איתי ביחידה קשה לי להסביר את הטראומה שגרמה לי הפציעה. זה אחד הדברים המסובכים ביותר להבנה, בגלל שברגע אחד כל החיים שלי השתנו. כל פצוע יודע שכל תשומת הלב של הסביבה מתמקדת בו מיד לאחר הפציעה, ובמהירות בה זכה לה כך הוא גם מאבד אותה. זה טבעי וזוהי דרכו של העולם, אבל עכשיו עם ההחלטה לציין את יום ההוקרה, החברה הישראלית מוכיחה שהיא לא שכחה אותנו".

אחרי הפציעה אהוד כתב את הקטע הבא: "חודש לפני הפציעה הסמל שלי הגיע אלי לעמדת 'מגן אברהם' (מגנ"א) בחברון. הימים היו ימי אמצע סוכות, כשעלינו לקו מאימון מתקדם. השעה הייתה בסביבות 01:00 בלילה, ובדיוק הגיעה לגדוד חבילת צ'ופרים מבית ספר כלשהו. בגורלי עלה מכתב ושוקולד. אני פותח את המעטפה ומגלה ציור של ילדה בכיתה א', בשם עומר, עם איחולי שנה טובה ל"חייל היקר".

אהוד  אמיתון

אמיתון בתקופת שירותו הצבאי

בשעה 07:30, קצת לפני סוף השמירה, התקשרתי לעומר והודיתי לאימא שלה ולה על הברכה. עומר, הלכה לבית הספר באותו היום עם חיוך מהידיעה שיש חייל אי שם, ששומר עליה. את הציור עצמו טמנתי בלי מחשבה בפק"ל הכיסים שלי, וחודש אחר כך, כאשר קרסתי על המדרכה לאחר שנפגעתי על ידי מחבל, המכתב היה איתי. כשהמ"כ שלי הגיע לבקר עם שאריות הבגדים והציוד שלי שנשאר גזור בשטח, שלפתי מפק"ל הכיסים את הציור ועד היום, שמונה שנים אחרי, הוא תלוי על הארון בחדרי.

הייתי שם, בשביל כל אחד ואחת מכם, ועומר הקטנה מכיתה א', שכלל לא הכרתי, ייצגה אתכם נאמנה. חיילי צה"ל שוכבים במארבים בכדי שאתם תוכלו לשכב בשקט במיטתכם החמה. הם עולים לסיור רכוב או רגלי, כדי שתוכלו להמשיך בחייכם ולעלות לאוטובוס בבטחה.

שמונה שנים חלפו מאותו היום בו חיי השתנו כך פתאום – היום בו הצטרפתי למשפחת "מדור נפגעים". חלק ממני עדיין מוטל שם, על המדרכה ההיא בחברון, עם ברך פגועה ונפש מרוסקת. אני מתגעגע לאהוד של לפני – זה שחייך, חלם וטייל בכל מקום. אבל אם הייתי צריך, הייתי עושה זאת שוב. ויודעים מה? הייתי גם נותן את חיי, כי אין לנו ארץ אחרת".

==

בתאריך י"ז בכסלו (09.12.14) יצוין יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. בהובלת סגן שר החינוך, ח"כ אבי וורצמן, ובהפקת זהות –איגוד המרכזים לזהות יהודית ומפעלות הציונות הדתית ובשיתוף ארגון נכי צה"ל, ארגון נפגעי פעולות האיבה, מועצת תנועות הנוער בהן ארגון בני עקיבא, נט"ל, משרד החינוך, משרד הביטחון, משרד התרבות והספורט, החברה למתנ"סים, החמ"ד וארגון משפחה אחת

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
בחור טוב אהוד
עמנואל | 03-12-2014 17:57
אהוד בחור טוב,תהיה חזק. אוהבים אותך
2
גיבור
מאיר שוורץ | 04-12-2014 8:43
חזק ואמץ .כול הכבוד על העשיה הברוכה שלך.
3
התרגשתי עד דמעות, אל תוותר על החיוך גם אם קשה הדרך .
מרגלית מכפר סבא | 16-12-2014 9:42