אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מחאת המילקי החדשה: השחור כבר לא למטה

לאבותי שעלו ארצה בשלבים שונים בבניין המדינה, ועמלו בזיעת אפם לבנות אותה, לא היה ספק שזהו ביתם הבלעדי. גם לי אין ספק. אך ההדרה וההתעלמות הבוטה של המדינה מהמורשת שהביאו אבותי מן הגולה, לעומת בניין האתוס הצברי המבוסס באופן (כמעט) מלא על מורשת אשכנז האירופית, מקבעים את הידיעה כי לכאורה אנחנו רק אורחים במדינת ישראל. לא עוד.

מחאת המילקי החדשה: השחור כבר לא למטה
  מתנה לעם ישראל. אייזנקוט (פלאש90)

לרגל ציון יום הגירוש והיציאה של יהודי ארצות ערב מהגולה לארץ ישראל, קיבלה מדינת ישראל מתנה – מינוי עתידי של רמטכ"ל מרוקאי. איזה יופי.

האמנם? ומה בכך שיתמנה רמטכ"ל שהוריו מיוצאי ארצות ערב? האם זה ישפיע על התפיסה האסטרטגית של צה"ל? על מוסר הלחימה של פקודיו? על שמירת עצימות נמוכה של הסכסוכים האזוריים? מסופקני. אז על מה כל הרעש, ולשמחה מה זו עושה?

יש תחושה לא ברורה אך ודאית בקיומה, שמינוי רמטכ"ל מרוקאי, כמו שר ממשלה תוניסאי, חברת כנסת אתיופית, וראש שב"כ אפגאני – מראה שגם אנחנו – השחורים – שותפים במדינה. שותפות המוטלת בספק זה כבר 66 שנה, ובכל פעם מחדש לא ברור האם זהו ביתנו או שאנחנו רק אורחים – כי זה היחס שאנו בני עדות ספרד והמזרח מקבלים במדינת היהודים.

לאבותי שעלו ארצה בשלבים שונים בבניין המדינה, ועמלו בזיעת אפם לבנות אותה, לא היה ספק שזהו ביתם הבלעדי. גם לי אין ספק. אך ההדרה וההתעלמות הבוטה של המדינה מהמורשת שהביאו אבותי מן הגולה, לעומת בניין האתוס הצברי המבוסס באופן (כמעט) מלא על מורשת אשכנז האירופית, מקבעים את הידיעה כי לכאורה אנחנו רק אורחים במדינת ישראל. לא עוד.

מאז ומתמיד יהודי ספרד והמזרח היו בעלי הבית במדינת ישראל, אך לא נהגו בה מנהג בעלים. מבחינתם, המדינה – זה הם, רק שכרגע היא לא מכירה בהם ובמורשתם. היא אשכנזית לכתחילה וביודעין, אבל תמיד תישאר שלהם. הגיע הזמן שהבעלות המשותפת לכלל אזרחי המדינה היהודים, תהיה ניכרת גם בעיצוב הזהות הישראלית. לא עוד זהות אחידה בעלת גוון בהיר מצפון הים התיכון. אלא זהות מרובת פנים, המכירה בגוונים השונים המרכיבים אותה ומאפשרת ביטוי משמעותי לכל ארץ מוצא וקהילה, בעיצוב הזהות הקולקטיבית המשותפת.

 

השטח מתעורר, ומתרבה השיח סביב הזהות הישראלית והצורך לשלב בעיצובה גוונים נוספים. זוהי מחאת המילקי החדשה – די לקצפת (הלבנה) למעלה, ולשוקולד (החום) למטה. אני לא אוהב מילקי הפוך, אלא דווקא מעורבב. אך לפני שנתערבב, הגיע הזמן שנכיר בזכות השווה של כלל תפוצות ישראל להגדרת זהותנו העצמית המשותפת. נעמיד כל צבע בצביונו המלא, ונלמד להכיר את הצבעים לעצמם, לפני שנטבע בכל אחד מהם נגיעות מהגוונים האחרים. שבענו מההלבנה האשכנזית שמדינת ישראל כפתה עלינו ב"כור ההיתוך" הארור. כמה מבנינו ובנותינו איבדנו, לא פיזית חלילה – תודעתית, בשל הפנמתם את התודעה הכוזבת כאילו בשם האחדות המדומה ראוי לנו לזנוח מורשת אבותינו, ולקבל את תרבות אירופה כבסיס לזהותנו הישראלית.

ציון יום היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב הוא צעד קטן אך הכרחי, בדרך לבניין התודעה המתבקשת והנכונה. אך בל נטעה, ללא יציקת תוכן משמעותי ליום זה, ופריסת פארותיו על כלל השנה ומרחבי התודעה, לא ישתנה דבר. כל בר דעת יודע, כי מרכז בניין התודעה במדינה, עובר במערכת החינוך. בחודשים האחרונים אנו עמלים בעמותת הדסים, להציף מתוכניות הלימודים דוגמאות המוכרות אך למעטים, בדבר עיצוב הזהות המשותפת של הישראלים בצבע עיקרי אחד – לבן. למעשה, מורשת, תרבות, ועולם הרוח של יהודי ספרד והמזרח נעדר כמעט כליל מתוכניות הלימודים של החינוך הפורמלי וממאגרי ההעשרה והחוויה של החינוך הבלתי פורמלי. מהחינוך לגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה. מהמוסדות להכשרת מורים, מתנועות הנוער, ועד לתוכניות החברתיות במוסדות החינוך.

על כן, אני מלא ציפייה ביום זה משר החינוך, הרב שי פירון לקיים בנו הספרדים והמזרחים, את חזונו הרב- שנתי הנפלא שהיטיב לתארו בכותרת "האחר הוא אני". וכה דבריו בתמצית ובשינויים קלים: "… ישראלים רבים מדי חשים 'אחרים' מבחינת שייכותם וזהותם. כולנו לוקים באי-נשיאה באחריות שלנו לבנייתה של חברה מגובשת – שונה אבל שווה. …

'האחר הוא אני' נבחר (כנושא רב שנתי במערכת החינוך [י.א.]) כדי להתמודד עם פיצול, עם הדרה, עם שנאת האחר, עם דמוניזציה של הקהילה השכנה, עם שנאת חינם, עם פילוג ועם פיצול. שתי רעות צומחות מתפיסת הפיצול והשנאה: מחד-גיסא אנו מסכנים את קיומנו כעם, ומאידך-גיסא אנו מחמיצים הזדמנות גדולה לקלוט צלילים מגוונים וקולות שונים, שיסייעו לנו לבנות שלם אישי ולאומי.

היחס אל האחר הוא בסופו של דבר היחס אל עצמי. קבלת האחר מאפשרת הכלת השונה, והבאתו אל תוכי, אל חיי. היא מאפשרת לי לזהות קווים משותפים בתוכי. תכונות, אמונות ודעות שהודחקו – צצות ועולות."

הגיע הזמן שיהודים יוצאי ארצות ערב וצאצאיהם, המהווים כמעט מחצית מאזרחיה היהודים של המדינה, יפסיקו להיות ה"אחר" במדינת ישראל. יש למורשות המגרב (מערב) והמשרק (מזרח) עולם תרבותי ורוחני עשיר ביופיו ובעומק גווניו, שיש בו להביא בשורה נפלאה לעיצוב מלא ושלם יותר של הזהות הישראלית. גם אנחנו בעלי הבית כאן.

אלוף גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל המיועד של מדינת ישראל – המון בהצלחה, או כמו שאומרים אצלנו: אללה יעת'ק סח'ה.

==

ירון אטיאס הוא יו"ר הדסים – הבמה להתחדשות רוח יהדות ספרד

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
איך אייזנקוט הוא מרוקאי???
יצחק | 30-11-2014 19:27
2
פרימיטיב תתבגר
א | 30-11-2014 21:13
הציבור בישראל עבר לפני שנים את האישו העדתי ואיזו עדה תמנה איזה תפקיד. אם זה כל מה שעורר בך מינוי רמטכל חדש אני מרחם עליך וחבל שניתנה לך במה.