הרב שלמה אבינר: מי קובע לגבי הר הבית?

נשמעת טענה: למה ממשיכים לומר ש"רוב גדולי ישראל אוסרים עליה להר הבית", כאשר יש רשימה לא מבוטלת של רבנים גדולים כולל הגר"ש גורן שמתירים?

התשובה פשוטה.

א.      נכון שיש כמה עשרות מתירים, אבל הם רחוקים מהיות הרוב, אלא הם מיעוט קטן, וכידוע פוסקים הלכה על פי הרוב ועל על פי המיעוט.

ב.      גם אם הם היו הרוב, לא די בכך, כי לא תמיד רוב מנין קובע, אלא רוב חכמה, ובמיוחד בסוגיות קשות ועמוקות, בהן תמיד נזהרו הפוסקים לא להורות בלי לשאול גדולי הדור, וגדולי הדור עצמם שאלו גדולים יותר מהם, ואפילו גדולי הגדולים שאלו את חבריהם.

ג.       ודאי שהגר"ש גורן היה מגדולי הדור, אך בל תשכח שהוא בעצמו לא נתן היתר גורף, וזה לשונו: "קיים ספק גדול ביחס למיקום בית המקדש בתוך הר הבית, ובגין ספק זה אנו אוסרים להיכנס להר הבית", "על אף שמותר לטמא מת להיכנס להר הבית, ואפילו למת עצמו, כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש, חוששיןבחלקו הגדול של הר הבית שמא זהו מקום העזרה, ההיכל וקודש הקודשים" (מעליןבקודש גליון אב תשס"ג עמ' 149).

ואפילו בזמנו, בהיותו רב ראשי לישראל, הרבנות הראשית לישראל כולה חלקה עליו ואסרה עליה לשם בכל תוקף.

ד.      אבל גם אם רוב רבני ישראל ורוב גדולי הדור היו מתירים, לא היה די בכך, כי יש דין מרא דאתרא שגובר, והמרא דאתרא של ארץ ישראל הוא הרבנות הראשית לישראל, והרבנות הראשית לישראל אוסרת. משל למה הדומה דומה, לרב שנבחר כרב בית כנסת, פסק לומר תחנון, ובאותו זמן יושבים בבית הכנסת חמישה תלמידי חכמים גדולים ממנו הסוברים שאין לומר תחנון, הנה הלכה כמותו.

וכשנשאל הג"ר צבי שכטר – פוסק וראש ישיבה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק – על דעתו בעניין עלייה להר הבית, אמר: אין לי כרב באמריקה לענות על שאלה זו. א. יש לציית למה שפסקה הרבנות הראשית לישראל. הרי נטורי קרתא לא מקשיבים לרבנות ואגודת ישראל לא מקשיבים לרבנות, רק הלאומיים-הדתיים מקישיבים לרבנות, ואם אנחנו מפגינים לא כהוראתם בקום ועשה, אנחנו גורמים לקריסתה, והרבנות הראשית אוסרת. ב. אין לרב במקום אחד לפסוק למקום שני.

ה.     על כל פנים, למעשה גדולי הדור כולל מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה אסרו את הדבר מכל וכל.

וזאת למה? וכי אין ליבם דואג ממה שמשתוללים שם הערבים? ודאי שכן, אלא הר הבית אינו דומה לשאר ארץ ישראל .לארץ ישראל מגיעים על ידי עליה, התיישבות וכיבוש, למקום המקדש מגיעים על ידי השראת שכינה. לא די בכיבוש. הרי כבר פעמיים היה לנו מקדש והוא נחרב בגלל עוונות. אנו ודאי רוצים בית מקדש, ואליו נגיע על ידי תשובה, תשובת הפרט ותשובת הכלל. ועיין רמב"ם הלכות מלכים א א-ב. זה הכלל, עוד לא הגיע זמן הבית, לכן לא הגיע זמן ההר. אין מצוה לעלות להר, מלבד לעבודת המקדש ולבניין המקדש. ויש אפילו שאוסרים להיכנס לא למטרה זו, כלומר "ביאה ריקנית".

נכון זה נורא שהערבים משתוללים שם, אך אין להתייאש, הם יבואו על עונשם בזמנם. אך לא בגלל זה, מותר לנו מחלל את מקום המקדש.

ומעשה בברון רוטשליד שעלה להר הבית באפיריון נישא על ידי גויים, כי סבר שזה מותר, וספג ביקורת עצומה מגדולי הדור, אך התפייסו, כי זה היה בשגגה. וכתב מרן הרב קוק: "…על דבר מסעו של הברון, אף על פי שלבי נמחץ מאוד, מפני חילול השם על היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חייינו, עולה לנו על מליונים של ישובים מעשיים, ואף על פי שלא הפסיד בכל זאת את ערכו הגדול בתור מיסד הישוב, ובשוגג או בדרך מי שהכל הוא בשגגה, בא מעשה לידו, וד' הטוב יכפר ויקח טוב" (אגרת תרעז).

מכתב שפורסם על ידי הרבנים הראשיים לישראל

הג"ר יצחק יוסף והג"ר דוד לאו

אחר שזכינו בחסדי השי"ת שהר הקדש והמקדש חמדת ישראל נמצא ברשותינו, ורביםמהמון בית ישראל נוהרים לחזות עין בעין את מקום הקדש והמקדש. ויש מהם שנכנסים בשטח הר הבית אשר מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה.

זאת ועוד. ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדוייק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים . ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו.

לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהזהרנו מכבר שכל איש ואשה להכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו, ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקדש והמקדש. יש גם מצוה רבה של מוראהמקדש ושמירתו.

ובזכות זאת יזכנו הקב"ה לתשועתו המהירה להחיש גאולתנו השלמה ונשמת בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולעובדו בלבב שלם במהרה בימנו אמן.