בכנס הבישופים בוותיקן שנפתח משום מה ביום א' של פרשת 'לך לך' ונועל שעריו ביום שני לקריאת רכישת 'מערת המכפלה', יצא האפיפיור בשבת 'וירא' בקול תרועה רמה בהאשמה צבועה נגד 'ניצול כתבי הקודש להצדיק הכיבוש'.

להצהרה תגרנית זו לא שכח לצרף את שני העקרונות העומדים בבסיס כל ה'מינות' לדורותיה: 'אין עוד דבר עם נבחר, כל הגברים והנשים הפכו לעם הנבחר', והשני 'יש להפסיק ולדבר על הארץ המובטחת של העם היהודי'.

כגולת הכותרת של אלפיים שנות זיוף המסר התנכ"י, חוזר האפיפיור, שעברו ונטיותיו האנטישמיות נעשו לשם דבר, על המסר הנוצרי המפורסם השולל מכל וכל 'בחירת ישראל' (שלילת הקודש במשפחת העמים) והשולל קדושתה המיוחדת של א"י (שלילת הקדושה במרחב ובמקום).

האנטישמיות לא הצטיינה מעולם בעקביות בלוגיקה, ולכן לא נמנע מהוותיקן מהצביעות הבלתי נסבלת לפיה ,עיר הקודש ירושלים תוכל לזכות למעמדה הצודק, הנותן ביטוי לאופייה המיוחד, לקדושתה, למורשתה הדתית בעיני שלושת הדתות היהדות, הנצרות והאיסלם, תוך תקווה שפתרון שתי מדינות יהפך למציאות ולא ישאר בבחינת חלום".

מעניין, בכירי הדת ששללה תמיד כל מושג לאומי בשם 'אוניברסליות' בלתי מסויגת, הופכים ל'דון-קישוטים' של לאומיות קיצונית 'פלסטינאית'!.

אותו הוותיקן שלחם בחירוף נפש בשנת 47' נגד הקמת מדינת ישראל, על אף השואה שהוא נושא במלא האחריות עליה, מתוך 'רגשי הצדק' המשמשים בסיס לכל התיאולוגיה שלו, חש לפתע פתאום 'חובה' מוסרית להקים מדינה 'פלסטינאית' באותם הגבולות שלא רק שלל מישראל, אלא שלל אותם מכל העולם.

הפלא הגדול הוא, שהדת שיצאה במשך אלף שנה למסעי צלב כדי לכבוש את ארץ ישראל – לא מבלי שתבצע בכל מסע כזה טבח ברבבות יהודים, ולעתים קרובות גם הודות להלאמת רכושם – מעיזה כיום להטיף לנו מוסר לכשאנו משיבים לעצמנו את זכויותינו!

מה לצאצאי 'ויזיגוטים' ו'גאלים' ושאר הברברים של אירופה לטעון לזכויות על א"י?!

כנראה תביעות כאלה בהשראת כל האפיפיורים הופכות ל'צדק' במלא התגלמותו, ואף לחובה דתית, אבל אותה תביעה מצד בעליה הלגיטימיים של א"י ירושת אבותיהם, ברכת ה' אל אברהם, שלמרות ברכה זו טרח לקנות אותה בכסף מלא מכל 'עפרונים חיתיים' למיניהם, הופכת בעיני הוותיקן לעוול.

נודה לוותיקן בכנות על שביום בו קראנו בהפטרת 'לך לך' את אישור בחירתנו 'ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיו, זרע אברהם אוהבי' הוא בחר לו לחזור על הכפירה בדבר ה', על הכפירה בבחירה בעמו, חזרה במהדורה עדכנית על המסר האנטישמי המזמין את מחיקת עם ישראל מעל מפת ההיסטוריה.

לא רק על חשיפת פרצופו האמיתי של הוותיקן עלנו להודות לאפיפיור, אלא אולי על גולת הכותרת מנקודת הראות של העם היושב בציון, והיא, החפיפה הנפלאה בין הצהרתו 'אין כל היתר להתבסס על עמדות תנ"כיות ותיאולוגיות כדי להפוך אותן למנוף להצדקת עוולות' ובין כל ההצהרות שנשמעו מאדריכלי אוסלו כבר משלביהם הראשונים של הסכמים אלה כגון 'אין התנ"ך מפת פוליטית מדינית'.

כשהצהרה זו מתווספת לשלילת בחירת ישראל המזוהה בחוגים אלה עם 'גזענות', אנו חשים היטב איך כל הרצונות מסוג 'מדינת כל תושביה', 'הפסקת הכיבוש' וכדו' אינם אלא מהדורה מודרנית של תפישה נוצרית מחולנת.

כנראה שעם ישראל מוצא את עצמו בכל דור ודור מוקף מ'לבן הארמי' (אולי בגלל גלימתו הלבנה כמו של היושב ברומא) המנסה להשמידו בהיותו גולה, ואחיינו עשיו האורב לו בשובו אל אדמתו החוברים עם ישמעאל (הוא נשא את מחלת בתו לאשה) כדי לשלול זכות קיומנו ובעלותנו על ארץ ה', ואנו נדרשים לעמוד איתני רוח להגשים ברכת ה' 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' 'למען ספר שמי בכל הארץ', ובלי ספק כך יהיה בע"ה.

 

==

הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת 'אור וישועה' חיפה.

המאמר יתפרסם ב"מעייני הישועה" של השבת.

הדברים אינם משקפים את דעת המוסד האקדמי בו הרב עובד.