אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

פרשת חיי שרה: בין מחאת המילקי לטרנספר הראשון

לאחר משחקי משא ומתן, עפרון החיתי ממלא את חשבון הבנק שלו ב-400 שקל כסף עובר ומאבד את אדמת אבות אבותיו וצאצאי צאצאיו לעולם. זוהי פעולת 'הטרנספר' הראשונה, בהיסטוריה של גאולת הארץ

פרשת חיי שרה: בין מחאת המילקי לטרנספר הראשון
  פלאש90

'מחאת המילקי', שדעכה לא מכבר, העמידה במבחן את הנכונות שלנו, למכור ערכים תמורת הטבה כלכלית או סוג אחר של רווח בר חלוף. זהו מבחן שרובץ לפתחנו כאנשים פרטיים בחיי היום יום, וזהו מבחן המלווה כל אומה לאורך חייה. ניתן לומר בוודאות שאומות הגיעו לסוף דרכן ברגע בו הרווח האישי, הפרטי, הזמני, גבר על הערכים הלאומיים הנצחיים. בפרשת חיי שרה עומד אברהם לפני בני חת, אלו המכונים בכתוב "עם הארץ". במובן שהם העם של הארץ. אברהם פונה אליהם ומבקש לקנות את אדמתם. אומה ערכית הקשורה לאדמתה, קשרי עבר ועתיד – איננה מוכרת אותה בשום מחיר ומשום סיבה. אולם לאחר משחקי משא ומתן, עפרון החיתי ממלא את חשבון הבנק שלו ב-400 שקל כסף עובר ומאבד את אדמת אבות אבותיו וצאצאי צאצאיו לעולם.

זוהי פעולת 'הטרנספר' הראשונה, בהיסטוריה של גאולת הארץ. ניתן לכנות זאת גם 'טרנספר מרצון'. יעקב גם הוא הולך בדרך זו וקונה את חלקת השדה בשכם, גם שם זה מרצון. אך לעיתים זה גם נעשה בדרך בה בחרו לנקוט בני יעקב באנשי שכם, משום שנתנו לגיטימציה לפגיעה בבת ישראל – דינה בת יעקב. יש טרנספר מרצון, ולעיתים טרנספר שלא מרצון. אך הלימוד הגדול הוא דו צדדי. הראשון הדבקות של אברהם אבינו בארץ, גם כשיושבים עליה הכנענים בני חת, הוא לא נסוג מהמשימה. והחשוב לא פחות הוא הקשר המעורער של בני חת לארץ. כלפי חוץ הם מראים שיש להם קשר לארץ, אך ככל שהתעריף המוצע להם עולה הקשר שלהם לארץ מתפורר.

טרנספר או שישחטו אותנו

לפני כחודשיים עמותת אלע"ד בעיר דוד רכשה כמה עשרות בתים מערבים תושבי השילוח (שכונת סילוואן). זו היתה עוד תשובה למי שטוען: "הם קשורים לארץ, הם לא יעזבו". עובדה הם עזבו, גם המוכרים של בית המכפלה בחברון ובית השלום, קיבלו כסף, מכרו את הבתים והתנדפו לארבע כנפות הארץ. "זה ייתכן, זה אפשרי" – אומר השיר. אבל זו גם המציאות. זו חייבת להיות מדיניות ממשלתית, לפתוח מחדש את המשרד לענייני הגירה, שהיה במשרד ראש הממשלה, עד עלייתו של מנחם בגין לשלטון. בגין חלם על 'דו קיום' וסגר את המשרד. היום ברור לכל מי שפוקח את העיניים שאין כאן דו קיום, יש כאן שחיטה, שחיטה ההולכת וגוברת ככל שההזדמנויות של האויב גדלות, ככל שהוא משוכנע שהוא בדרך לניצחון. האויב הערבי לא מעוניין לגרש אותנו, או לפצות אותנו. הוא מטיף וחולם לשחוט אותנו. מי שהיה צריך תזכורת רץ השבוע מלוויה ללוויה. כדי שנפסיק לרוץ ללוויות, כדי שלא נתגרל, חייבים להפנים: לא נגזר עלינו לחיות יחד, ודאי ש'לא נועדנו לחיות יחד', כפי שמלהג נשיא המדינה ראובן ריבלין.

צוק איתן, הרכבת הקלה, כפר כנא ובטונדות

שואלים אותי שוב ושוב: 'זו אינתפאדה שלישית"? ואני עונה זו מלחמה ארוכה שאנחנו מסרבים לראות אותה. יש קו ישיר מירי הטילים בעזה לבקבוקי התבערה והאבנים על הרכבת הקלה ותקיפת שוטרים חיילים ואזרחים. הממשלה מסרבת לראות את המניע של האויב ומטרותיו. בצוק איתן, גררו רגליים שבועות ארוכים של ספיגה, מתוך תקווה שזה ידעך מאליו. כשיצאנו לתקוף עשינו זאת באופן מוגבל: כדי לא למוטט (חלילה) את שלטון החמאס. ההתקפות המטורפות על הרכבת הקלה על תחנת הדלק בגבעה הצרפתית על בתים של יהודים בעיר דוד, זכו גם לגרירת רגליים, מתוך תקווה שהעניינים ירגעו, מתוך אשלייה שמדובר בהוצאת זעם שתדעך. מין משאלת לב של ממשלה רופסת, אך המציאות מכה בנו שוב ושוב. האויב רואה בנו כובש זר של ארצו, איננו וכן להתחלק איתנו, ונחוש לשחוט אותנו אחד אחד. אין שום הבדל בין החמאס בעזה הפורעים בטייבה, או הדורס ברכבת הקלה, אותו המניע אותה המטרה. ותגובת ממשלה שאוטמת את אזניה, היא בטונדות. בנות יענה פותרות זאת באופן די דומה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו