אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

הרב יצחק בן דוד: כלה יכולה לתת טבעת לחתן תחת החופה

הרב יצחק בן דוד סבור כי מבחינה הלכתית ניתן לאפשר מסירת טבעת מידיה של האישה לידיו של האיש, כחלק מטקס הנישואין ההלכתי. ואיך זה קשור לפרשת השבוע חיי שרה

הרב בן דוד: כלה יכולה לתת טבעת לחתן תחת החופה
  אפשר גם מתחת לחופה (צילום: שאטרסטוק)

פרשת חיי שרה סובבת כולה מסביב לעניין הנישואין: חלקה הראשון מתאר את רכישת מערת שדה המכפלה על ידי אברהם לאחר מותה של שרה, ואילו חלקה השני מתאר באריכות רבה את פרשת לקיחת אישה ליצחק בנו של אברהם. כך שהפרשה כולה סובבת סביב המסגרת הזוגית והמשפחתית: רגעי סיומה וסיכומה של מערכת יחסים אחת – הראשונה בתולדותיו של עם ישראל – ותחילתה של מערכת יחסים נוספת, שמסמלת את המעבר לדור הבא. לכך ניתן להוסיף את העובדה, שפרשת חיי שרה, היא הפרשה היחידה בתורה הקרויה על שמה של דמות נשית.

על רקע זה, לא מפתיע לגלות שחז"ל למדו את המקור לאופן יצירתם של הקידושין – דווקא מפסוק וממילה שמצויה בפרשת השבוע. בראשיתה של מסכת קידושין בתלמוד הבבלי מופיעה ה'גזירה שווה' הבאה: וכסף מנא לן? גמר "קיחה" "קיחה" משדה עפרון. כתיב הכא: "כי יקח איש אשה"וכתיב התם: "נתתי כסף השדה קח ממני" (בבלי קידושין ב, ע"ב).

לימוד זה מטריד, ובצדק, רבים ורבות: עולה ממנו לכאורה שאישה מקבילה לשדה ולרכוש. כשם ששדה נקנית על ידי כסף – כך גם לקיחתה ו'קנייתה' של האישה בשעת הקידושין. בדברים הבאים, אני מבקש להציע פירוש אחר לחלוטין לגזירה השווה הזו, שהיא זו שפותחת את מסכת קידושין כולה.[1]

רכישת שדה המכפלה על ידי אברהם, איננה בגדר רכישת שטח נדלנ"י. היא בראש ובראשונה מחווה עמוקה של אהבה, של מחוייבות, ושל מסירות לאישה שליוותה אותו לאורך כל חייו. אברהם מחליט להנציח את דמותה של שרה ואת הקשר שלו איתה באמצעות מעשה סמלי רב משמעות של רכישת שטח ומבנה גדול לצורך קבורתה.

חז"ל למעשה יוצרים אנלוגיה בין שני מעשים: נתינת הכסף לאישה בזמן יצירת הקידושין מצד אחד, ומנגד – נתינת הכסף לעפרון על ידי אברהם לאחר מות שרה, שנועד לשם רכישת שדה המכפלה. המעשה האחד הוא זה שמכונן ופותח את מערכת היחסים שבין בני הזוג, ואילו המעשה השני מהווה סיכום וסיום של מערכת היחסים הזו. המכנה המשותף בין שני המעשים: שניהם מהווים אקט של נתינה והענקה.

תמונה - יצחק בן דוד

הרב יצחק בן דוד

בהקבלה זו, מגולמת למעשה האמירה הבאה: נתינת הכסף לאישה בשעת מעשה הקידושין איננה מתמצית בהיותה סמל למעשה של קניין מסוג כזה או אחר, אלא היא מהווה בראש ובראשונה סמל לחיים של נתינה והתמסרות. נתינה והתמסרות שיימשכו עד למוות, ואף מעבר לו (כמו במקרה של אברהם).

נתינת הכסף לעפרון על ידי אברהם, נעשית לאחר מותה של שרה, בשעה שהוא כבר לא יכול לקבל ממנה דבר. מדובר ב'חסד של אמת', כלומר: נתינה והענקה שלא על מנת לקבל גמול כלשהו.

על ידי ההקבלה בין נתינה זו לבין מעשה הקידושין, מבקש התלמוד לומר לנו את האמירה הבאה: אף ההתחייבות ההדדית שבין הגבר לאישה בשעת הקידושין צריכה להיות בעלת איכות שכזו: התחייבות שלא נועדה לשם קבלת גמול מנגד, אלא כביטוי צרוף של כבוד ואהבה לבן או בת בריתך.

פירוש זה משתלב היטב במהפכה הסמנטית שיוצרים חז"ל ביחס להקמתה של המסגרת הזוגית: חז"ל מכנים אותה בשם 'קידושין': הרי את מקודשת לי וכו'.[2]

ומהי בעצם משמעותה של קדושה? דבר קדוש הוא דבר שהאדם אמור להביע כלפיו יחס של כבוד, של מחוייבות, ושל הענקה שלא מיועדת לקבלה של טובות הנאה מנגד. דבר קדוש הוא בראש ובראשונה משהו שאין כלפיו יחס רכושני או נצלני, אלא להיפך: מושא לכבוד, לאהבה ולמחוייבות.

וכאן כמובן עולה השאלה המוצדקת הבאה: מדוע – לאור כל זאת – הנתינה נעשית באופן חד צדדי? מדוע רק האישה מתקדשת על ידי הטבעת? והיכן ההדדיות – המתבקשת לכאורה – מן הדברים שנכתבו עד כה?

אני סבור שיש בסיס הלכתי ממשי לאפשר גם מסירת טבעת הפוכה מן החתן לכלה, וזאת כחלק בלתי נפרד מטקס הנישואין. דבר זה למדתי ממאמר חשוב שנכתב על ידידי, הרב דב לינזר, ראש ישיבת חובבי תורה בניו יורק, שאת עיקרי הצעתו אני מבקש להביא כאן בפניכם (בתוספת מעט נופך משלי).[3]

תמצית הרעיון היא כזו: במסגרת הנישואין, הבעל מתחייב לאישתו את חיובי הכתובה. כדי ליצור ולכונן את ההתחייבות, האיש נדרש לקנות בקניין סודר חפץ כלשהו. בדרך כלל נהוג שהרב שעורך את הטקס מקנה לחתן מפית כלשהי או עט, ובכך החתן מתחייב בחיובים החלים עליו מכח הכתובה.

אך למעשה, הדרך הטובה ביותר מבחינה הלכתית לכונן את ההתחייבות, היא בכך שהמתחייב קונה משהו מאת האדם שהוא מתחייב כלפיו.[4] ובמקרה של חתונה: שהאיש יקנה חפץ כלשהו מידיה של אישתו, שכלפיה הוא מתחייב בחיובי הכתובה. חפץ זה יכול כמובן להיות טבעת. כך, באמצעות הענקת הטבעת מהאישה לאיש, יתממשו חיובי הכתובה שבהם מתחייב האיש.

ניתן אף להוסיף להענקת הטבעת משפט סמלי המקביל למשפט שנאמר על ידי החתן, כדוגמת: 'הרי אתה מתחייב לי בטבעת זו כדת משה וישראל' (שהרי חיובי הכתובה מבוססים הן על חובה בסיסית מדאורייתא ['כדת משה'] והן על חיובים נוספים מדרבנן ['וישראל']).

באופן זה, ניתן לצעוד צעד נוסף בדרך שאותה הורו לנו חז"ל מלכתחילה, שעיקרה: השתתת מערכת היחסים הזוגית לא על קנין ורכושנות, אלא על קדושה, התחייבות והתמסרות הדדית.

==

הרב יצחק בן דוד הוא ראש מדרשת עין הנצי"ב.

[1] אם מעיינים היטב במבנה של הגזירה השווה, ניתן לגלות שההבנה המקובלת שלה, לא עובדת מבחינה פורמאלית. שהרי, פועל הקיחה מופיע פעם אחת ביחס ללקיחת הכסף (בשדה עפרון), ופעם אחת לגבי האישה שמתקדשת על ידי הכסף ('כי יקח איש אישה'). אי הסימטריות הזו לא מתיישבת עם ההבנה המקובלת של הלימוד, אך מאידך היא עולה בקנה אחד עם ההצעה הפרשנית שמוצגת בפנים.

[2] וזאת, חשוב להדגיש, למרות שלמושג זה ככינוי למסגרת הזוגית, אין תשתית של ממש במקרא (ואין כאן מקום להאריך ביחס שבין המקרא לחז"ל בעניין זה).

[3] למי שמעוניין לקרוא את המאמר במלואו יכול לעיין בקישור הבא:

http://www.yctorah.org/component/option,com_docman/task,doc_view/gid,141/

[4] שהרי קנין סודר מהווה בבסיסו מעין סמל ל'קנין חליפין', דהיינו: קנין שמתבסס על החלפה הדדית של כסף בתמורתו. משעה שישנו קנין של צד אחד, הצד השני זוכה באופן מיידי בתמורה שניתנת מן הצד השני.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
12 תגובות - 12 דיונים מיין לפי
1
מי מעז לחלוק על כל רבני ישראל?
תלמיד | 13-11-2014 18:10
אין לו אפילו חתימת זקן. איך הוא מעז? אולי - בגלל שאין לו חתימת זקן הוא מעז לחלוק.
2
מישהו שמע עליו? כלומר כל "רב" צעיר עושה פרובוקציה למען
סתם אחד | 13-11-2014 18:20
פרסום בכל מחיר? גם אני רוצה פרסום: אז הנה, לדעתי אין בעיה לאכול חזיר משום שענייני הכשרות היו שייכים לפעם.אני לא הלאה אותכם בגיבובי מקורות לא לענין, פשוט תסמכו עלי הרב נח מיקל
3
מאמר מרתק - אם כבר הרב הציע יש לי עוד כמה חידושים
דב | 13-11-2014 18:35
כיון שאמרו חכמים שמכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם. אפשר שבישיבות ובמדרשות התלמידים ילמדו והרבנים ישמעו את השיעורים של התלמידים וכך ידעו את התורה יותר טוב כולם. ואם כבר, אז כל פעם שמישהו בא לשאול את הרב בשאלת הלכה, כיוון שכל ת"ח יכול טהר את השרץ בק"נ טעמים, אז השואל פשוט יגיד לרב מה לפסוק להלכה אם מותר או אסור, טהור או טמא והרב פשוט יתאים את הפסק שלו לרצון של השואל. יש לזה אפילו מקור בדברי חז"ל אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים. ואם כבר, אז כל פעם שאישה צריכה ללכת למקווה, במקום שהיא תטבול הבלנית תטבול במקומה, "הרי שלוחו של אדם כמותו". זה יחסוך מהנשים ללכת בכלל למקווה כי הבלנית בכל מקרה נמצאת שם. זה גם יותר מתאים כי סך הכל עד עכשו הבלנית תמיד הסתכלה עליהן טובלות ועכשו זה יהיה יותר הדדי ויחסוך את הטרחה. יש לי עוד מלא רעיונות, אפשר גם שהכלה תלבש חליפה ותוותר על כל האיפור והתסרוקת, כך זה יהיה יותר הדדי כי החתן סך הכל מתארגן רבע שעה לחתונה והכלה צריכה להשקיע מלא שעות על התארגנות וזה לא הוגן. למה האישה לוקחת את רוב הארון בגדים ולי יש רק כמה מדפים, אפשר שמספר הארונות לאישה בבית יהיה אותו הדבר כמו של האיש. כנ"ל לגבי כמות הנעליים. אם לגבר מספיק זוג נעליים לחול זוג לשבת וזוג סנדלים זה אמור להספיק גם לאשה ואין סיבה שיהיו לה יותר מזה. הדדיות!
4
מי זה הרב בן דוד?
| 13-11-2014 20:03
ממתי כל דעה של מישהו בעל תעודת מהרבנות נחשבת ל"פסק הלכה"?
5
קטונתי לחוות דעה אבל....
מלבד זאת, מה דעת הרבנות הראשית על הצעה זו?? | 13-11-2014 22:39
גדול הפוסקים, הרמב"ם פסק: "כיצד האישה מתקדשת: אם בכסף הוא מקדש--אין פחות מפרוטה כסף, או שווה פרוטה; אומר לה, הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת לי, או הרי את לי לאישה בזה; ונותנו לה, בפני עדים. והאיש, הוא שאומר דברים שמשמען שקנה אותה לו לאישה, והוא שייתן לה הכסף. ב נתנה היא ואמרה לו, הריני מקודשת לך, הרי אני לך לאישה, ובכל לשון הקנאה--אינה מקודשת; וכן אם נתנה היא לו, ואמר הוא--אינה מקודשת. נתן הוא, ואמרה היא--הרי זו מקודשת בספק. כלומר, קידושי אישה אינם קידושין. אז מה בעצם ההצעה? שהאישה תיתן את הטבעת, ותאמר "הרי אתה מתחייב לי בטבעת זו..." הרי פסק הרמב"ם: "נתנה היא ואמרה לו, הריני מקודשת לך, הרי אני לך לאישה, ובכל לשון הקנאה--אינה מקודשת"!!!
6
סדר בדברים
רב העיר | 14-11-2014 11:42
לפי ההלכה קנין סודר נעשה בכליו של קונה כך שהאשה יכולה לתת את סודרה לחתן כדי שהוא יקנה בתמורה את ההתחייבויות שלו, ואין בעיה שזה יעשה בטבעת, אבל אח"כ הוא צריך להחזיר לה אותה היות ואין זה קנין חליפין שוה בשוה. הכותב לקח מושג הלכתי ויצר רושם כאילו מתוך רעיונותיו שלו הגיע לפסק הלכתי ברור, ומה גם שטעה בפסק היות ואין זה חליפין שוה בשוה וכמבואר.
7
אם היא חושבת שענין הטבעות זהה -אינה מקודשת
תלמיד ישיבה. בשם דיין | 15-11-2014 22:14
8
מוחה
מומו | 16-11-2014 0:10
אפילו לא התאמצתי לקרוא את הפלפול ההלכתי. מה אתה רוצה? למה לשגע את השכל?
9
שימו לב ל'טויסט' בעלילה
| 16-11-2014 14:26
המאמר מתחיל ב'להתיר' את נתינת הטבעת על ידי האישה כחלק מהקידושין ומסיים בכך שזו היא השיטה הטובה ביותר והעדיפה ביותר מי יגלה עפר מעיניכם: אביי ורבא, רבינא ורב אשי, רמב"ם ושו"ע ואשלי רברבי? איך לא שניתם ולא ידעתם כי עדיף שהאשה תתן את הטבעת כחלק מהליך הקידושין?
10
זוכרים רבנים סוג ג
חרדי | 16-11-2014 22:37
בס''ד זוכרים שהראשון לציון אמר רבנים סוג ג? זה אחד מהם כמובן שאין להשוות את דבריו לדברי רבינו הרמב''ם כפי שאחד הביא כאן. אבל חחח בואו לא נשכח הרמב''ם לפני 1000 שנים אז זה לא היה נהוג היום יש על מי לסמוך חחח וניתן לראות שהרמב''ם גם קיצוני הוא הרי מדיר נשים למה שהיא לא תקדש? ובכן זה רק הוכחה כמה צדק הראשון לציון שיש רבנים סוג ג!!!! זאת חוצפה מי הוא שיגיד שמותר שהרמב''ם כותב מפורש שלא!?
11
לא הבנתי את הקשר בין תחילת המאמר לסופו
עוזיה | 20-11-2014 13:46
בתחילת המאמר מאריך המחבר בהגיגים על המשמעות הקיומית של הלימוד משדה עפרון. נו. הרי גם יודע, כפי שהוא עצמו מודה בהמשך, שהדבר לא בא לידי ביטוי בהלכה, הקובעת שהאיש מקדש את האישה ולא להפך. אחר כך הוא מגיע לרעיון שלו, על פי מאמר חשוב (!) של ידידו וכו'. אבל הפתרון הזה לא קשור בכלל לכל מה שנכתב בהתחלה – זהו פתרון טכני פשוט, שאני מכיר כמה אנשים (ואני ביניהם) שעשו בדומה לו גם בלי לקרוא את המאמר החשוב, וכאשר מסדרי הקידושין היו רבנים מה"מיינסטרים האורתוקסי" לגמרי. בשביל זה לא צריך מאמר שלם רווי הגיגים, ודי במשפט אחד קצר. אם כך, מדוע באמת נכתב מאמר זה? אני יכול לחשוב על שתי אפשרויות: א. למטה מכבודו של המחבר פשוט לענות בקצרה למי ששואלת אותו בנושא. אבל הוא גם לא רוצה לכתוב מאמר לבמה הלכתית רצינית, שם הוא יסקור את שאלת ההדדיות בקידושין, בעיות הלכתיות, פתרונות הלכתיים, החסרונות והיתרונות שבכל אחד מהם ואז אולי יציע הצעה נוספת. אז הוא מעדיך לכתוב מאמר שחלקו הראשון הגיגים וחלקו השני אריכות יתרה בדבר פשוט. ב. הוא נורא רוצה להרוס לזוגות הבאים. הרי כל עוד מדובר בפתרון טכני פשוט, יכולים בני הזוג להציע לרב מסדר הקידושין שאת ההתחייבות על הכתובה יעשו בחפץ של הכלה, ולא של הרב. אני מניח שרוב הרבנים לא היו מתנגדים לכך במיוחד. אבל עכשיו, אחרי שנכתב מאמר על ידי ראש המדרשה בעין הנציב המצטט את ידידו, יהיו כבר כאלה שלא יסכימו ויגידו שהם חוששים ממדרון חלקלק, רפורמה ואני-לא-יודע-מה. אז אולי הרב בן דוד צריך להיות יותר מודע לכך שהוא וחביריו מזכירים את המלך מידאס – כל דבר שהם נוגעים בו הופך פתאום למשהו. רק שבמקרה שלהם, הוא לא הופך לזהב. אם יש דרך כלשהי להתגבר על זה, זה באמצעות פרסום מאמרים רציניים ולא מאמרים סטייל דף קשר.
12
יפה, אולם גזרה שווה במקרים רבים
ניצה | 28-12-2014 11:36
יפה, אולם גזרה שווה במקרים רבים איננה מושתתת על הגיון. השכל הישר מחייב לקבל את ההצעה הזאת. ובכלל יש לתמוה על כך שכבר ממזמן לא תפסו הדתיים והחרדים שקידום מעמד האישה הוא דבר ה'. בשמרנות יש יתרונות, אולם לא בקיפאון ובעצימת עיניים נוכח המציאות המשתנה. אילו הכותב היה אומר שרק האישה תקדש היה טעם להתנגד לו.