מבלוק הניסויים של ד"ר מנגלה: התאומים שניצחו את השטן

מבלוק הניסויים של ד"ר מנגלה: התאומים שניצחו את השטן

בשנייה האחרונה אימם של יצחק וגיטל'ה לזרוביץ' הוציאה את התאומים מהשורה ומסרה אותם למנגלה, כך חייהם ניצלו באושוויץ. יצחק צופה במשרפות המוות, נלחם למצוא לכולם פיסת אוכל, רואה את חבריו מתענים בניסויים ובכל זאת שומר על אמונה וצלם אנוש

author-image
מבלוק הניסויים של מנגלה: התאומים שניצחו את השטן
  (צילום: מהאלבום המשפחתי)

"מהחלון בצריף B27 באושוויץ צפה הנער יצחק לזרוביץ' במכונת המוות, בעומדים בתור למקלחות, בתאי הגזים, בבורות עם גוויות הגוססים ובניסויים בתאומים", כך מתארת ריקי יעקבוביץ' את התלאות שעבר אביה שהיה מתאומי מנגלה.

ריקי היא ציירת, בימאית, מפיקה ומדריכת קבוצות לפולין ובאומץ רב היא מבקשת מאביה לספר את הסיפור הקשה של חייו, עם זאת היא מגלה כי גם בתוך התופת שזורים שמירה על צלם אנוש, שמירה על בין אדם לחברו ושמירה על גחלת האמונה.

"היא לקחה נעלי בית לאושוויץ"

וכך היא פותחת: "יצחק לזרוביץ' נולד בכפר קטן בשם טרנה ברומניה, למשפחה בת 10 ילדים, מתוכם שני זוגות תאומים, הם התגוררו באחוזה גדולה של 35 דונם עם מטעים, שדות וטחנת קמח, הוריו היו אנשים אמידים.

במרץ 1944 הגרמנים משתלטים על האזור שסופח להונגריה, כשיצחק היה בן 14 וחצי, מתחילה מכונת המוות בכל הכוח, אייכמן מפקד על הונגריה ושולח משלחות ישירות לאושוויץ. לפני פסח משפחתו של יצחק עוברת לגטו סלוש ושם מתחיל לכרסם הרעב. בחג השבועות הם מובלים לרכבות".

ריקי מספרת על הרגע שעלו לרכבות: "אבא ואמא ושבעה ילדיהם שנותרו, עולים לרכבות, בלה ורבקה – שתי ילדות קטנות, גיטל'ה ויצחק התאומים, זליג, טובי, ויהודית. הם לא לקחו כלום חוץ מכמה בקבוקי מים, גיטל'ה לקחה את נעלי הבית של אימה, כדי שכשהם יגיעו היא תוכל לנעול אותם… כמה שהם היו תמימים"

(שתי הבנות הקטנות ביילה ורבקה שנרצחו ,עם גיטל'ה ששרדה, תמונה שנזרקה בדיר חזירים ליד בית המשפחה)

"ברגע האחרון אמא מצילה את התאומים שלה"

הרכבת מגיעה ב-27 למאי לאושוויץ. שנים אחר כך כשריקי מדריכה קבוצה למחנה המוות היא מקרינה להם סרטון קצר ופונה בזריזות לארכיון אושוויץ שם היא מקבלת מיד תיעוד מטלטל, את המסמך שמודיע שאביה ומשפחתו הגיעו לאושוויץ בתאריך הארור.

(המכתב מאושוויץ שמתעד את הגעתו של יצחק לזרוביץ' למחנה)

"הדלתות נפתחות", ממשיכה ריקי לגולל את הסיפור, "פרוז'קטורים בעיניים, נביחות כלבים, צעקות, אפר באוויר הכל כדי לייצר אווירה מאיימת ומבלבלת, ברמקול צעקות: גברים לכאן נשים לפה, ימינה, שמאלה, תאומים החוצה.

אבא ואמא של יצחק וגיטל'ה לא יודעים מה לעשות עם התאומים, האם להוציא אותם החוצה? בשנייה האחרונה אמא דחפה אותם מחוץ לשורה ואמרה לנאצים: אלו תאומים. היא הצילה להם את החיים".

(יהודים לומדים בחיידר בפולין במאה ה-19, ציור של ריקי יעקובוביץ')

"נוף ילדות של הרג, רצח, משרפות וגופות"

ריקי מציינת: "הוריו נעלמו תוך חלקיק שניה ויצחק מצא את עצמו לבד במשאית, שם הצטברו עוד זוגות תאומים בנים, תאומתו גיטל'ה הועלתה למשאית של הבנות, המזל שלהם שלא לקחו להם את הבגדים וגם את השיער, כי מנגלה היה צריך זאת למען ההשוואות והניסויים".

יצחק לזרוביץ' הובל לצריף B27, שמשמש בית החולים של בירקנאו, מחלונו הוא צופה בפנורמה על כל המתרחש במחנה, הצריף צופה על תאי הגזים מספר 3 ו-4. אך תאי הגזים לא עמדו בקצב של מכונת ההשמדה ויצחק מבחין בבורות ענקיים שם שפכו כמו משאית מלט אנשים חולים, גוססים, תינוקות וכל מי שיצא חצי מת מהרכבות.

ריקי מספרת איך אביה תיאר לה את מה שהוא רואה: "מצד אחד אנשים מחכים לתורם למקלחות, אחד מניח תפילין, שניה מניקה, שלישית מחזיקה תינוק, כמו בפיקניק הם לא יודעים שעוד חצי שעה כולם עפר ואפר. תשעה חודשים בין ניסוי לניסוי זהו נוף ילדותו של יצחק".

"הפועל בירקנאו נגד הנאצים"

"סבא יצחק צופה כל יום במתרחש, מתחתיו מגרש כדורגל, שם שיחקו הזונדר-קומנדו שנקראו "הפועל בירקנאו" נגד הנאצים, הזונדר-קומנדו היו יחסית בריאים פיזית כי הם היו אוכלים את מה שמצאו בכיסים של גופות היהודים שהם הכניסו למשרפות, הגרמנים העלימו עין מכך כי רצו שיהיה להם כוח להמשיך את העבודה השחורה. יש ספרות ענפה על משחקי הכדורגל האלו שהזונדר-קומנדו פחדו פחד מוות לנצח, שמא הנאצי ירה להם בראש".

(מתוך סדרה שנקרית הצצה על פרוטרטים יהודים לפני המלחמה, ציור: ריקי יעקובוביץ')

הניסויים שערך ד"ר מנגלה, מתוך 1,800 שרדו 180

ריקי מתארת את הגיהנם: "מנגלה ערך ניסויים אכזריים, בקור רוח של שטן, היו שם כל הגילאים אפילו תינוקות שאמא שלהם הגיעה יחד איתם לטפל בהם. מתוך 1,800 תאומים נשארו בחיים 180, הניסויים הביאו למותם. לסבא היה מזל הוא היה בניסויים של לקיחת דם, הוא עמד שעות על גבי שעות ברעב ובקור עירום כולו ומנגלה היה בודק כל חלק בגופו, לוקח דם, מכניס דם. תאומתו גיטל'ה כמעט מתה מרוב דם שנלקח ממנה".

"למנגלה היתה שריטה עם עיניים", מתארת ריקי, "הוא עשה ניסויים איך הופכים עיניים חומות לכחולות, הוא הזריק לעיניים חומר שהופך את העיניים לכחולות שהחזיק לכמה שעות, הוא רצה שכל הגרמנים יוולדו עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני, הוא רצה שהנשים ילדו תאומים כדי שהגזע הגרמני יתרבה ככל האפשר. לסבא יצחק היו עיניים כחולות יוקדות ולתאומתו עיניים חומות, על תאומים הוא יכול היה לבדוק האם זה גנטי או סביבתי. היה לו שיגעון גיזעי וטירוף".

"כולם פחדו ממנו פחד מוות"

ריקי נותנת הצצה לניסויים האכזריים: "מנגלה היה פתולוג – חוקר מחלות ומוות, הוא היה מגיע למעבדה נקי ואלגנטי עם כפפות לבנות, מחלק שוקולד לילדים הקטנים כדי שישתפו פעולה בניסויי השטן, הם פחדו ממנו פחד מוות. במעבדה שלו היו צנצנות עם עיניים ואיברים שונים בחומרים משמרים, הוא היה מקבל הזמנות ללבבות, מוחות וחלקי אדם שישמשו בבית ספר לרפואה בגרמניה והוא סיפק את זה, אין גבול למה שהיה אפשר לעשות שם".

"אישה אחת קיבלה את התינוק שלה אחרי ניסוי, צורח וללא עצמות הגולגולת, אמא שלו לא השאירה אותו בחיים, לא היה לו סיכוי. לחבר של סבא לא הייתה אפשרות לדבר כי הוציאו לו את מיתרי הקול, הניסויים היו בניתוחים ללא הרדמה על אנשים חיים ומפרפרים".

(הפרלמנט בפגישה בגני קרשינסקי בוורשה, ציור: ריקי יעקובוביץ')

"אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד"

ריקי ממשיכה בשטף את הסיפור: "הרעב היה פסיכי, סבא יצחק הגיע לסף מוות, התאומים לא עבדו, הם היו צריכים להיות פנויים לניסויים, הם שוטטו וחיפשו אוכל. 50 שנה מאוחר יותר כשנפגשו התאומים בפגישת מחזור באושוויץ אמרו לי מספר תאומים בעיניים נוצצות: את הבת של איציק? הוא היה ה"גרייזר" הכי גדול שם". "גרייזר" מסבירה ריקי, "זה גנב אבל זה היה מקור לגאווה, פלנטה אחרת".

"סבא יצחק היה תמיד עם יוזמה, הוא ביקש מהזונדר-קומנדו שיזרקו לו אוכל מעבר לגדר, זה היה בגדר סכנת חיים מה שהוא עשה ובכל זאת הוא היה צועק ליהודים שעובדים במשרפות, והם לא איכזבו אותו, במחיר של סיכון חיים הם היו זורקים לו מעט אוכל".

"פעם אחת הוא חזר מאושר עם חתיכת "שפייג" – חזיר מעושן. הוא רץ לקבוצת התאומים, ובחור בשם שפיגל, בן 20, שריכז את הקבוצה של הילדים חילק לכולם את השלל, ליצחק הוא הביא נתח כפול. שפיגל נטע בהם את האחווה – 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד'.

"סבא יצחק כמעט הגיע למשרפות", מתארת ריקי, "העוזר של מנגלה, ששמו טילו, החליט שנמאס לו מהתאומים וריכז אותם בצריף המוות. סבא יצחק הבין טוב מאד מהו הצריף הזה ורגע לפני שנכנס דחף את מנת הלחם שלו לחבר ואמר: "אני כבר לא צריך את זה, לפחות שאתה תהיה שבע". שם הוא זעק "שמע ישראל". בהמשך שפיגל שמע על המשלוח של טילו, דיווח למנגלה שבא והוציא אותם משם להמשך ניסוייו, חייו ניצלו שוב".

(יצחק וציפורה לזרוביץ', צילום: מהאלבום המשפחתי)

"כי ככה החלטתי!"

ריקי מספרת כי סבא יצחק השיג סידור: "כל יום נער בן 14 מול המשרפות, הגופות, העיניים שפוכות, הערימות של הגוויות היה מארגן מניין. בין דרגשי העץ לקיר היה מרווח של חצי מטר שם הם עמדו לתפילה. מאוחר יותר שאלה אותו ביתו: איך בתוך התופת הזו התפללת? איך נשארת אדם דתי? איך קמת כל יום בארבע בבוקר בלי להחסיר אף יום לשיעור היומי? וסבא יצחק ענה לה: כי ככה החלטתי!"

ובכל זאת סבא יצחק תיאר כי הם הרגישו בודדים מאדם, עולם ואלוקים. דוגמא לכך הוא סיפר לריקי: "בערב יום כיפור החבורה החליטה לצום, הם יאכלו את מנת האוכל לפני השקיעה ויצומו עד למחרת. אבל מה עושה השטן? המחסנאי איבד את המפתחות והחלוקה הייתה אחרי השקיעה, הרעב היה טראומה ענקית וסבא מספר "אכלנו איך יכולנו שלא, הרגשנו שאלוקים לא רוצה אפילו את המצוות שלנו".

ריקי מציינת כי ההתנגדות של סבא הייתה התנגדות אחרת: "להישאר בחיים זו התנגדות, להישאר אנושי זו התנגדות, להיות רוחני זו התנגדות ואכן לאחר תשעה וחצי חודשים של ניסויים ב-18 הינואר, הגרמנים התחילו להוציא את כולם מאושוויץ. סבא יצחק יצא לצעדות המוות, הוא התעלף בדרך והרגיש שכוחותיו לא עומדים לו אך חבריו הרימו אותו ונשאו אותו לאורך הצעדה".

(סבא יצחק משמאל עם אחיו ששרדו את השואה, נפגשו בביתם שבהונגריה בסיום המלחמה)

"סבא עבר עוד תלאות רבות עד שב-1951 הוא עולה לארץ, סלל כבישים בשתי ידיים ומשם הגיע לתעשיית היהלומים, הוא פתח בית חרושת לליטוש יהלומים והפך לאדם עשיר, הוא הקים משפחה עם ציפורה אשתו ונולדו להם שלושה ילדים מהם הוא זכה ל-15 נכדים ועשרות נינים בלי עין הרע. כשסבא יצחק היה יושב באירועים המשפחתיים הוא היה מסתכל בעיניים נוצצות ואומר: "אם מישהו היה אומר לי באושוויץ שתהיה לי משפחה בארץ-ישראל הייתי מרביץ לו".

(סבא יצחק עם נכדיו, צילום: מהאלבום המשפחתי)

ריקי מוסיפה "מדינת ישראל הייתה יקרה לליבו של סבא יצחק, יום העצמאות היה יום חג, כמו ראש השנה, היינו מתלבשים יפה וסועדים, ביום הזה הוא היה עם אור בעיניים, שמח, מחייך, תמיד תהיתי איך מישהו יוצא ממקום כזה רע עדיין מאמין בטוב שבבני האדם?".

השבעה באוקטובר לא היה שואה

ריקי מתעכבת על ההשוואה בין יום השואה לשבעה באוקטובר: "השואה היתה בעוצמה, היקף ואסון שלא היה כמוהו, זהו סדר גודל שלא נראה מעולם, בכל יום ממוצע נהרגו 15,000 יהודים. בשבעה באוקטובר לא הייתה שואה, ההשוואה מוזילה את השואה, אפשר לקרוא לזה פוגרום. עם זאת, האכזריות שהייתה שם מקבילה לשואה, כריתת האיברים הייתה כמו ששמענו בשואה, האידיאולוגיה של להשמיד ולהרוג את היהודים שווה לנאצים ולחמאס".

רק ב-1995 כשריקי נוסעת עם אביה לבית שלו ברומניה הוא מתחיל לספר אט אט מה הם עברו, היא הביאה מצלמה למפגש של 50 שנה לשחרור אושוויץ ותיעדה את הרגעים בסרטה "זוג או פרט", הסרט שינה את חייה והיא צללה אל נושא השואה, היום היא מעבירה מסעות של תקומה ושואה ובעיקר מציירת את העולם היהודי שכמעט נכחד באירופה.

(מימין ריקי יעקובוביץ', בנצי לזרוביץ' הבן הבכור, סבא יצחק ותאומתו גיטל'ה, והבת השניה שראלה)

בגיל 78, לאחר אירוע מוחי, שכב סבא יצחק בבית החולים ותיקשר רק עם העיניים, ביתו ריקי מספרת כי לחשה לו: "את השמע ישראל שלך כבר אמרת בצריף המוות באושוויץ, יצאת ידי חובה, סבא החזיר נשמתו שהוא שלם עם אלוקיו".

==

גילוי נאות, גם אני זכיתי להתחתן עם נכד של סבא יצחק. חמי, בן ציון, הוא הבן הבכור של סבא יצחק ואני זוכרת את סבא איש עוצמתי, חזק, טוב לב, רחמן, עם חיוך גדול, אוהב את ישראל ואת משפחתו עד כלות. יהיה זכרו ברוך לעולם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
8 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
מדהים. יהי זכרם...
אורית | 05-05-2024 21:37
מדהים. יהי זכרם ברוך.
2
איזה מציאות בלתי...
יניב | 05-05-2024 21:54
איזה מציאות בלתי נתפס. איזה אמונה. אם בזכות זה לא ראויים לגאולה כבר מזמן, אז אני כבר לא יודע מה כן
3
איזה מציאות בלתי...
יניב | 05-05-2024 21:55
איזה מציאות בלתי נתפס!!! איזה אמונה!!! למרות הזוועות והגהינם. אם בזכות זה לא נגאל עכשיו אז אני כבר לא יודע מה כן
4
אמונה שהיא מעל...
שירה | 05-05-2024 21:56
אמונה שהיא מעל שכל ודעת, אמונה שהיא מעל נוחות וכדאיות. איזה עוצמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
5
מרגש. ללא מילים....
בנצי | 05-05-2024 22:07
מרגש. ללא מילים. כוחם של יחידים. היד החללים של עם ישראל שנשחטו, נשרפו, נטבחו, נחנקו ונורו אז והיום, רק על היותם בני העם היהודי.
6
תודה תודה תודה...
יעל | 05-05-2024 22:35
תודה תודה תודה על השיתוף החשוב הזה! איזה כאב ואילו זוועות. מדהים שמהמקום החשוך הזה הם קמו והקימו משפחה גדולה מאמינה ושמחה.
7
איזו גדלות נפש...
יובל | 06-05-2024 8:54
איזו גדלות נפש ואילו תעצומות!! מדהים איך שמר ככה על צלם אנוש לאורך כל התקופה??!! לדעתי צריך לפתוח עם הכתבה הזו ביום השואה בכל התיכונים בארץ.
8
אשרינו שזכינו לעם...
איל ילוז | 06-05-2024 22:48
אשרינו שזכינו לעם של ענקי רוח, שבחרו בחיים תודה יהודית ודש חמה למשפחה