מאמר מערכת שמתפרסם היום (חמישי) בשבועון "הניו – יורקר", ממסגר את ההפגנות האלימות נגד ישראל כ"פרק חשוב במסורת ההתנגדות של האוניברסיטאות" וממתג אותם כ"סצנת התנגדות והתרסה".
צלמת המערכת שנשלחה לזירת המהומות באוניברסיטת קולומביה ולמאהל המחאה – "סולידריות עם עזה" שהוקם בקמפוס, מכונה על ידי הכותב כמי "שמתמחה באירועים מהסוג הזה; שביתות עבודה, מחאות "חיי שחורים חשובים", עצרות זכויות הפלה".
המאמר מנתח את ההפגנות הסוערות באוניברסיטת קולומביה בראי היסטורי של מאבקים במשטרי אפרטהייד ובקולוניאליזם, שהתחילו בהתנגדות סטודנטיאלית אשר לבסוף הובילה לפירוקם, וכותב: "באפריל 1985, כמה מאות סטודנטים התאספו כדי לדרוש מקולומביה להיפטר מחברות שעושות עסקים עם האפרטהייד דרום אפריקה. באפריל, 1968, עצרות נגד מלחמת וייטנאם הגיעו לשיאן בפשיטה משטרתית אלימה במיוחד, ויצרו סלידה מהממשל שאפשרה ל-NYPD (משטרת ניו – יורק) להיכנס לקמפוס".
"עכשיו, חצי מאה לאחר מכן, המשטרה שוב זומנה. בסופו של דבר נחזור לסוג כלשהו של שיווי משקל, והקהילה תבקש להבין טוב יותר מה קרה כאן, ומדוע".
תגובות