גבולות פרוצים: ירדן-החזית הבאה?

לפני מעט יותר מחצי שנה בשביעי לאוקטובר, גדר הגבול המשוכללת והמתקדמת ביותר שהוצבה אי פעם על גבולות ישראל כשלה תוך רגעים בודדים, וכל קווי ההגנה שנבנו בקו הגבול במשך שנים קרסו לחלוטין ולא עצרו אפילו מחבל חמאס אחד מלחצות את הגדר.

במסגרת הראשונה בסדרת כתבות, יצאנו לשטח לבחון את הקונספציות ההגנתיות של ישראל בשאר גבולותיה, והחלטנו להתחיל בגבול הארוך והמשמעותי ביותר של ישראל, וגם השקט ביותר לפחות עד כה. איראן מאיימת לבנות ולחמש מיליציות אסלאמיות ולשחזר את השביעי באוקטובר גם בגבולה המזרחי שלנו עם ירדן, האם ההגנה הישראלית מוכנה להתמודד עם האתגר?

גבול ישראל-ירדן, הנתונים:

הגבול בין ירדן וישראל הוא הגבול הארוך ביותר של ישראל בפער, אורכו 309 קילומטרים והוא משתרע מהנקודה הדרומית ביותר של ישראל במפרץ אילת ונמשך לאורך אזורי הערבה, ים המלח, בקעת הירדן, עמק בית שאן ועד אזור חמת גדר, שם מתחבר הגבול לגבול סוריה ויוצר את משולש הגבולות בין המדינות.

הגבול בין ירדן וישראל נחשב גם הגבול הבטוח והשקט ביותר של ישראל, לא בוצעה חדירה עוינת בגבול ולא נהרגו ישראלים כתוצאה מפעילות עוינת בגבול מאז הטבח בנהריים בשנת 1997.

סקירת הסיכונים:

הגבול בין ישראל לירדן למרות הסכם השלום מוסדר באופן מלא רק בחלקו, ולאורך חלק משמעותי מאורכו הגבול עדיין מתנהל כגבול ארעי יחסית. חלקו הדרומי של הגבול הוסדר במהלך השנים לאחר הסכם השלום בין ישראל וירדן, אזור המערבה הוא גם האזור בו הגבול מאובטח באופן החזק ביותר, בגבול הוקמו גדרות חדשות וגבוהות ביותר לאורך העשור האחרון כתוצאה מהקמתו של שדה התעופה רמון באזור הערבה צפונית לאילת.

מאזור ים המלח וצפונה הגבול לא מוסדר באופן רשמי, כתוצאה מהתעקשות של ממלכת ירדן על כך שגם לרשות הפלסטינית יהיה תפקיד בקביעת קו הגבול העובר במקביל לאזורי יהודה ושומרון, והגבול בין אזור ים המלח עד לחלקה הצפוני של בקעת ירדן מנוהל בשימוש בתשתיות מיושנות כמו גדרות שהוקמו לאורך שנות ה-70 וה-80.

באזורים אחרים של קו הגבול כגון עמק בית שאן וצפונה הגדרות מודרניות יותר ובעלות חיישנים, אך הן במרביתן גדרות נמוכות ודקות מאוד, צל חיוור של הגדר המבוצרת שעמדה בין העוטף לעזה בבוקר השביעי באוקטובר ונפלה תוך רגעים בודדים.

מעבר למצב הטכני של גדרות הגבול עצמן, לאורך השנים האחרונות הפך גבול ירדן לקו הברחות פעיל ביותר, בדגש על הגבול באזור עמק בית שאן. מאז אטימת גבול מצרים בגדר גבול משמעותית מבריחים חיפשו פתרונות להברחות אל תוך ישראל, הגבול עם ירדן הפך לזירת ההברחות המשמעותית ביותר בישראל, בדגש על הברחות נשק.

ציר "מינוס 200" באזור עמק בית שאן הפך לחזית הברחות חסרות תקדים, הכביש התעשייתי ברובו חוצה בין אזור טירת צבי לאזור המועצה המקומית של עמק המעיינות, כביש זה באורך קילומטרים בודדים נע בהתאם לתוואי הגבול באזור מבודד בין גבעות ואזורי חורש, הוא מרוחק ממרכזי אוכלוסייה והתנועה בו דלה לאורך רוב שעות היום. הציר הפך עם השנים לחביב במיוחד על המבריחים והפך למוקד חדירות והברחות מכלל הסוגים, סמים, כספים ונשק. כאשר כמויות הנשק הנתפסות בציר עולות בכל שנה.

במחשבה כללית על הברחות אפשר לחשוב שמדובר באירוע פלילי בלבד, אך תעשיית הברחות משמעותית במוקדים מרוכזים מצביעה על שיטות ארגוניות, יכולות חדירה והיכרות אינטימית עם הגבול וסידורי האבטחה הן הישראלים והן הירדנים. קיומן של תשתיות כאלה מקל משמעותית על כל המעוניין לחצות את הגבול, בין אם למטרות פליליות ובין אם למטרות טרור.

סכנה נוספת בגבול היא אורכו העצום, ומאפייניו הייחודיים. בשונה מגבול מצרים או הגבול עם עזה, הגבול עם ירדן מלא ברובו בחורש וצמחייה, בעוד שבגבולות הדרום בהם כל חדירה ברורה באופן מיידי מהאוויר או מתצפיות, בגבול ירדן בדומה לגבול לבנון קשה הרבה יותר לזהות חדירות והאפשרות של הסתתרות והסתוות בשטח הרבה יותר ממשית. מעבר לכך אורכו העצום של הגבול מפזר את כלל הסד"כ הביטחוני על פני מאות קילומטרים.

סיבות לחשש וסיבות לתקווה:

מעבר לסכנות הטכניות והמבצעיות הברורות העולות מקו הגבול ומאפייניו, קיימות גם סיבות להסתכל מעבר אל הגבול ולחשוש למה טומן העתיד. הממלכה הירדנית עצמה היא מדינה לא יציבה במיוחד, עם אוכלוסייה אנטישמית ושונאת ישראל באופן עמוק, המשטר הירדני אכן צלח את האביב הערבי של 2011 אך ירדן נשארת מדינת מפוצלת ומפולגת. כ-70% מהירדנים הם צאצאים של מהגרים פלסטיניים לירדן, בנוסף לכך המדינה ספגה מיליוני פליטים מאז תחילת המלחמה בסוריה ולא נראה לכך פתרון בעתיד הנראה לעין, הדמוגרפיה המפולגת של ירדן היא בהחלט סיבה לדאגה וחשש.

משפחת המלוכה הירדנית, בעלת הברית היחידה של ישראל במנגנון הירדני, חיה את חייה באיזון על קצה הסכין. ללא ישראל הממלכה האשמית לא יכולה לשרוד, ישראל מספקת לה כמויות עצומות של מים ובלעדיה הברזים הירדנים היו מעלים אבק תוך מהרה, מומחים רבים מגדירים את ירדן כמדינת לווין של ישראל, היא תלויה בה ביטחונית, תזונתית וכלכלית. כמויות גדולות של מסחר ירדני תלויות בגישה לנמלים ישראלים, ומשפחת המלוכה נשענת באופן כבד על ישראל והמודיעין שלה, לא רק למען ביטחון האומה הירדנית אלא במיוחד על משפחת המלוכה עצמה. על פי פרסומים זרים הייתה זו ישראל שהצילה את משפחת המלוכה מספר פעמים מניסיונות הפיכה והתנקשות, לפעמים דקות לפני ביצוע התוכניות, התלות הזו היא אכן סיבה לאופטימיות.

מסקנות:

ישראל חייבת ללמוד מאירוע השביעי באוקטובר, ולהבין שהקונספציה של גבולות בטוחים עברה מן העולם, עזה הייתה מרכז תשומת הלב של הממסד הביטחוני הישראלי במשך עשורים, ההגנות שם זכו למיטב התקציבים והפיתוחים הטכנולוגיים ועדיין נתפסנו לא מוכנים באופן מביך.

אסור לישראל לבטוח בגבולותיה ובאוכלוסיות החיות מצידם השני, למרות שהגבול עם ירדן ככל הנראה לא מציב סכנה בטווח הזמן המיידי, המאמצים האירניים ליצירת טבעת חנק סביב ישראל לא יעצרו, האיראנים לא מסתפקים בדריסת רגל בסוריה ולבנון, ועל פי מספר מקורות כבר עובדים עם אוכלוסיות בתוך ירדן להקמת מיליציות וכיסי טרור בממלכה.

על ישראל לקחת את עתידה בידיה באופן אקטיבי ולפעול מיד לאבטחת גבולותיה, במיוחדת בגבולה הארוך ביותר. הזמנים שבהם יכלנו להישען על אמירות כמו "גבול שלום" עברו מן העולם, ואסור שהן יחזרו לעולם.