מזל טוב, מרים פרץ בת 70 היום. הנה מה שלמדתי בערב שזכיתי לערוך ביחד איתה השבוע בהיכל התרבות של יבנה.

"יבנה זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו", היא אמרה לראש העיר רועי גבאי מאחורי הקלעים. "אחרי שהרומאים החריבו את בית המקדש, הסיסמה היהודית הייתה: 'תנו לי יבנה וחכמיה'. משם חזרנו לחיים, ככה העם שלנו המשיך אחרי המשבר. אנחנו צריכים ללמוד מהרוח הזו של התקומה וההתחדשות".

על הבמה ניסינו לסכם 70 שנים. אני רוצה לספר דווקא על הילדות שלה. לא על מרים פרץ שכולם מכירים, אימא של אוריאל ואלירז הי"ד ואלמנתו של אליעזר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

והיא שעמדה בחצר ביתה של מרים פרץ (אפרים מורנו)

מתברר שהתינוקת שנולדה היום, ז' ניסן, לפני 70 שנה, גדלה במרוקו להורים שלא ידעו קרוא וכתוב. יותר מזה: בבית שלהם לא היה ספר. היא פשוט לא ידעה מה זה.

"אימא שלי עבדה כמנקה בבית של הרב של קזבלנקה, ואני באתי לעזור לה בניקיון. שם ראיתי לראשונה ספר. וואו! ואז הרב של קזבלנקה דאג שאתחיל ללמוד לראשונה בבית ספר, ואני מודה לו על כך.

בכיתה ג' המורה ביקשה שאבוא אליה הביתה אחרי הלימודים, כדי לנקות את הבית שלה. ניקיתי ושוב ראיתי משהו שלא הכרתי: ברז! מסובבים את הידית – והמים יוצאים".

הקהל צחק, אבל נדמה לי שבעיניה של מרים ראיתי דמעה. הילדה ההיא ממרוקו הייתה למנהלת בית ספר, מפקחת בכירה במשרד החינוך, כלת פרס ישראל. מיבנה דרך הספר והברז – כמה אפשר לצמוח ולבנות מתוך קשיים.

מזל טוב, מרים, לרגל 70 השנים הראשונות.