"אם ההלכה אוסרת להשכיר דירות לערבים זו לא היהדות שלי" מצהיר שרגא בר און, ומגלה בקיאות ביהדות גדולה יותר מעשרות רבנים.

בקיאותו בתורה גדולה כל כך, שלא מצא מר בר און ביציאת מצרים משמעות יותר גדולה מדברי הפסוק: "לא תתעב מצרי". משום מה פסוקים אחרים, כגון: "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם", פשוט פרחו מזכרונו.

כל זאת, עוד לפני שהתייחסנו לעיוות הגדול מבית מדרשם של הצדוקים והקראים, לפיו מדובר על מצרי ממש. בעוד לפי כל חכמי ישראל לדורותיהם, מדובר על מצרי שהתגייר, ולגביו חל האיסור של תיעוב מצרי.

הפניית כל הציוויים נגד הונאת גר-צדק הנמצאים בתורה, כלפי גויים המייחלים למותנו, כפי שמפרש מר בר און, מקורה בברית החדשה: "אהבו את אויביכם, ברכו את מקלליכם, היטיבו לשונאיכם והעתירו בעד מכאיביכם ורודפיכם". מקורה בשום אופן אינו בתורת ישראל.

גם ההצהרה כי לפי הרב קוק זצ"ל, הערבים הם גרים תושבים, מהווה זיוף לא קטן. הרב קוק מתייחס רק לשאלה, האם גר תושב צריך לקיים את כל שבע מצוות בני נח, או רק שלא לעבוד עבודה זרה. אולם בשום שלב, אינו חולק על שתי הלכות המונעות מערבים להיות גרים תושבים:

א.      אין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.

ב.       קבלת גר תושב צריכה להיות מתוך קבלת מרות של עם ישראל.

הגלותיות הנשפכת מדברי מר בר און ודומיו, המתביישת ביהדותה, מנסה לטשטש פעם נוספת את ההבדל העצום בין פטריוטיזם לגזענות, ובין לאומיות ללאומנות. פטריוטיזם, הוא הבסיס לקיומו של העם. בלעדיו, אין גם סיבה שלא להתבולל.

הרעיון הנבזי, להפוך את "ואהבת לרעך כמוך", ואת "וחי אחיך עמך" לאוניברסליים, ולטשטש בכך את המחיצות הלאומיות – הוא רעיון נוצרי ולא יהודי.

בדבר אחד חייבים להסכים עם מר בר און – היהדות היא לא שלו. כבר לפניו, רבים ניסו לשנות את תורת ישראל, מתוך שיקולים מוסריים כביכול. ברוך ה', הדבר לא צלח בידם.

==

הרב חננאל זייני הוא ר"מ בישיבת ההסדר-גבוהה "אור וישועה" בחיפה