לוחם המילואים חיים לוי חיימון מגוש עציון צייר את אירועי המלחמה בעזה מנקודת מבטו. חיימון בן 29, נשוי ואב לשלושה, מדריך טיולים והדרכות שטח. שירת כ- 3 שנים כלוחם חוד בגד״סר צנחנים. בשירות המילואים, לוחם בפלס״ר 6646 של חטיבה 646 עוצבת ״שועלי מרום״, חטיבת המילואים האחרונה שיצאה מעזה.
חיים מספר כי אביו (שלמה לוי ז"ל) כילד בזמן משחק עפיפונים טיפס על עמוד חשמל כדי לשחרר עפיפון שנתפס בו, בעת הטיפוס התחשמל ונפל למטה, כולם היו בטוחים שנהרג במקום אך להפתעת כולם הוא חזר להכרה. אביו אושפז ונאלץ לעבור כריתה של שתי רגליו והיד הדומיננטית. כנגד כל הסיכויים השתקם והפך לצייר כישרוני של אומנות יהודית מקורית.
למרבה הפלא גם חיים מצא את עצמו נמשך לתחום הציור כדרך התמודדות עם אתגרים. במהלך המלחמה,חטיבת הצנחנים במילואים 646 ״עוצבת שועלי מרום״ התייצבה למילואים ב7.10 ונרתמה לטיהור ישובי העוטף ממחבלים, לאחר מכן המשיכה לאימון של כחודש בצאלים. פעלה ביהודה ושומרון במבצעים מוצלחים בתום מצוד ממושך: צק״ח 646 חיסל את מפקד גדוד ג'נין מוחמד זביידי.
בנוסף עצרו את המחבל אסאמה בני פדל שביצע את הרצח בחווארה. לאחר מכן, נכנסה ללחימה עצימה ברצועת עזה במרחב מחנות המרכז ובחאן יונס. בפעילותם הספיקו לחסל יותר מ-250 מחבלים בקרבות פנים מול פנים ובחיסולים מהאוויר. החטיבה השמידה עשרות פירים ותשתיות טרור ,תוואי תת קרקע ומתחמים שולטים, אשר שימשו את ארגון הטרור חמאס ונלחמת ללא הפסקה למען ביטחון המדינה.
חיימון מצא את עצמו מצייר בזמן הלחימה בעזה אירועים שונים בהם היה נוכח – היתקלויות עם מחבלים, הדלקת נרות חנוכה, ישיבה עם חברים בבתים בעזה ועוד.
"אין לנו את הפריבילגיה להיות בינונים"
הלוחמים רס״ב (מיל׳) יובל ניר וסרן (במיל׳) גבריאל שירתו כלוחמים בגדוד הסיור 6646, 'עוצבת שועלי מרום' (646) ונפלו בקרב בדרום רצועת עזה. חיימון עוד מספר כי במהלך פעילות הפלוגה, היה מהכוח הראשון לחסל את המחבלים מההיתקלות. חיים משתף על הקשר הקרוב שלו עם יובל ניר, על היותם מיישובים שכנים וכי במהלך שמונה השנים האחרונות נסעו ביחד לכל צו מילואים.
לדברי חיים: ״יובל היה גדול מאיתנו בגיל (43) ובניסיון המבצעי הרב שהיה לו – עוד מ״חומת מגן״ ופעילויות נוספות. יובל היה ממש מורה הלוחמה של הצוות ושל הפלוגה בכלל. אחת השיחות הזכורות לי ביותר שהיתה לי איתו היתה על האמון הבלתי מעורער במערכת הצבאית, ועל חובתינו הלוחמים לחתור למגע!.
עוד הוא מוסיף: שבוע קודם להיתקלות יובל אמר לי שאין לנו את הפריבילגיה להיות בינונים וכל מה שאנחנו עושים, במיוחד כלוחמים חייב להיות הכי מקצועי שיש. בזמן ההיתקלות, אני זוכר את הירי על הצוות של גבריאל שני הי"ד. יובל רץ אלי ושאל אותי ״מה המיקום של הצוות?״ כדי לחתור כמה שיותר מהר למגע עם האויב ולחלץ את הפצועים! אצל יובל לא היה "אחד בפה ואחד בלב" הכל היה שלם!״
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים