בשבוע שעבר עלה לאקרנים הסרט "בית", אשר מספר את סיפורו האישי של יוצר הסרט בני פרדמן על עלילות החנות לממכר ציוד מחשבים שפתח בשכונת גאולה בירושלים. בין קאסט השחקנים נמצא גם הזמר ישי לפידות, שמגלם את אביו של הדמות הראשית בסרט. בראיון לסרוגים מספר לפידות על החשש לקחת חלק בסרט שנוי במחלוקת, ולמה לדעתו בשנים האחרונות יש עלייה בתכנים העוסקים במגזר החרדי.

כבר שנים שלפידות מככב על הבמות השונות ברחבי הארץ, אבל לצד השירה הוא מודה כי מאז ומתמיד אחת האהבות שלו זה עולם המשחק: "יש כזה מין שיר של אריק איינשטיין ושלמה ארצי שאומר 'כל אחד רוצה להיות זמר' אז כנראה שזה לא מדויק. זמרים רוצים להיות דברים אחרים" משתף לפידות "אז בין כל הדברים שבהם אני מתעסק חוץ ממוזיקה, אחת מהאהבות שלי הגדולות זה משחק".

בסרט החדש "בית" הוא משחק את אביו של הדמות הראשית, יאיר קפלן (רועי ניק), שעוזב את הכולל על מנת לעבוד ולהתפרנס, ופותח חנות טכנולוגיה במרכז שכונת גאולה בירושלים. במהלך העלילה נתקל יאיר בקשיים שמערימה עליו החברה החרדית שמפחדת מכניסתה והשפעתה הרעה של הטכנולוגיה, והסרט מציג את המגזר בצורה מעט שלילית וקשה.

הסרט מעט מורכב, היה לך איזשהו חשש לקחת חלק בסרט כזה?

"חשש תמיד יש, בכל דבר שאנחנו עושים. יש קו מאוד מאוד דק וחד שמבדיל בין קידוש השם לחילול השם, בכל התחומים שבהם אני מתעסק. והסיפור הזה הוא סיפור אמיתי. אי אפשר לייפות את זה. הסתכלות שטחית על הסרט תגיד שהציבור החרדי אלים, סגור, חשוך, אפל, שלא נותן שום במה לדברים אחרים, אבל במבט קצת יותר עמוק אפשר לראות את כל הדמויות האנושיות שבסרט. דרכם אפשר לראות את כל הרבדים והגוונים והזרמים שיש היום בציבור החרדי".

לפידות מסביר כי הוא יכול להבין את החשש של רבנים מסוימים מהעניין של פריצת החומות, ואת הפעולות שהם עושים לשמור על המגזר טהור, גם בתקופת האינטרנט: "ברור שאדם מעמיק, אדם רציונלי וחושב יבין מיד שכמו בכל מקום יש את הרבנים ואת ההשקפה ואת השמירה, ויש את אותם טרמפיסטים או מרושעים שבגלל אינטרסים אישיים וכלכליים מסוגלים לקחת את הדברים הקדושים והחשובים הללו ולהפוך אותם קרדום לחפור בו".

לפידות בסרט "בית" (קרדיט: עופר אלדובי)

"זה הסיפור שאליו לדעתי גיבור הסרט נקלע. זאת אומרת, גם גיבור הסרט וגם הבמאי מדגישים שחנות כזאת בתוך גאולה מלכתחילה הייתה טעות. אבל הניסיונות האנושיים של כוכב הסרט למצוא לעצמו פרנסה, הוא ידע מראש, או צפה מראש, שיהיה לזה מחיר. כולנו נגד אלימות, אבל הדברים ברורים. ואני חושב שמי שמסתכל במבט מעמיק בסרט ימצא גם רבדים מאוד אנושיים ויפים ומאוד מיוחדים ובלעדיים שיש בתוך הציבור החרדי".

בן אדם שפחות מכיר את המגזר החרדי רואה את הסרט, מבחינתו זה מציג את המגזר החרדי בצורה לא טובה. במיוחד עכשיו עם כל התקופה והדרישה לגיוס חרדים

"הסרט אכן לא קל לצפייה. אני מתעלם מהאנשים שיש להם מבט שטחי, ואני סומך על האינטליגנציה של הציבור הישראלי, שידע להבחין, להביט, להבדיל בין הדברים שנראים על פני השטח, לבין הדברים שזורמים מתחת .זה לא מייצג את הציבור החרדי, אלא כמו בכל ציבור רק חלק בו".

אתה חושב שהסרט יכול לגרום ליותר אנטי כלפי הזרם החרדי?

"מי שהיה אנטי נגד הציבור החרדי יקבל מהסרט סימוכים, ומי שאהב את הציבור החרדי יקבל מהסרט חיזוק. אנשים שעומדים באמצע ומגיעים בדעה לא מגובשת, אם הם יהיו אינטליגנטים, ידעו למצוא ולראות את הדברים השליליים שיש בציבור החרדי כמו בכל ציבור, אבל ידעו גם לראות את הדברים היפים והמיוחדים, המשפחתיים, המשמרים, העדינים שיש. אני בתפקיד האבא לא עוזב את הבן שלי למרות כל הבלאגן. לא מתחשבן איתו על כלום ,למרות שהוא הולך לדרך שהיא לא הדרך שלי".

בתור אחד שמגיע גם מהעולם הזה, היית סוג של יועץ על הסט?

"אני לא הייתי יועץ, אבל הסיפור שלי לא רחוק מהסיפור של בני (הבמאי). גם אני באמצע שנות התשעים, כשהגעתי עם מוצר מוזיקלי תרבותי מאוד פרובוקטיבי, לא היה אז מוזיקת מכונות, לא היה אז דאנס וטרנס, אני הבאתי את הכל, לא היום, אלא בשנות התשעים. זה היה אומץ מאוד גדול, וגם נגדי היו איומים שעשו כך וכך וכך. אני כן ידעתי ללכת בין הטיפות, ולגרום לכך שעד היום לא יצאו עליי עדיין פשקווילים, אבל אולי בעקבות הסרט הזה כן".

בשנים האחרונות אנחנו רואים מגמה של סרטים וסדרות שעוסקים בעולם החרדי. ממה אתה חושב שזה נובע?

"כחלק מהסגירות שהייתה עד לפני כמה שנים בציבור החרדי, וכחלק מזה שהציבור החרדי מתרבה דמוגרפית ופתאום התחיל להיות נוכח ומשפיע, הסקרנות על מה שקורה מעבר לרחוב ז'בוטינסקי בבני ברק מצליחה ליצור הרבה עניין. אני חושב שזה במוזיקה, בספרות, בקולנוע, בפוליטיקה. יש צימאון ואני בעד זה".

העלייה בהתעניינות במגזר החרדי יכולה לגשר בין המגזרים השונים?

"אני מאמין שפתיחות של הציבור החרדי והתעניינות אמיתית של הציבור החילוני תוביל לעניין, כי ברגע שאדם מגלה על החברה שלו מי הוא באמת ומה הוא באמת, זה קל להכיר את השני ולראות שכל ההכללות והסיסמאות והכותרות, הן ברוב הפעמים לא מדויקות.

להסתכל על המכלול ועל המגזר החרדי שמונה כמעט מיליון וחצי איש כגוש אחד, זה בורות, ולהכליל אותו כסיפור אחד שאתה שומע, שכולו כזה, זה רשעות. ולכן טוב יעשה הציבור החילוני אם ילמד כמה שיותר, יפתח עיניים ולב, לראות מי האחים והשכנים שלו במיוחד שהוא רוצה אותם שותפים כרגע בכל מיני מקומות. הסרט הזה, הוא אולי לא בדיוק הדוגמה הנכונה איך מחברים ומגלים, כי הוא מתמקד באפקט אחד של הציבור החרדי, אבל גם פה בסרט הזה, אפשר יהיה לראות את הדברים היפים שיש בציבור החרדי".

מה התכנון שלך הלאה, גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת משחק?

"בקטע המוזיקלי אנחנו עובדים כל הזמן. אנחנו לפני שני פרויקטים גדולים, גם בתחום הילדים וגם בתחום המבוגרים. בעניין הקולנוע אני מנצל את הבמה לומר: הריני פנוי וכרגע עדיין איני יקר".

אתה מעוניין לשחק רק בתכנים שנוגעים למגזר?

"ממש לא. אבל הכל בגבולות הצניעות וההלכה".