"הביאו לכם את יובל דיין מהשטחים", כך פותחת מאי סייג את הופעתה כסטדנאפיסטית של צה"ל ושוברת את הקרח, בהמשך היא מריצה פאנצ'ים על הקצינים, הקהל, וכל מה שקורה בבסיס, הכל כדי להביא חיוך למילואימניקים והסדירים.
מאי סייג מראשון לציון, היא שחקנית סטנד-אפ מגיל 16. כשהתגייסה לא קיבלו אותה לתיאטרון צה"ל אלא כמדריכת אב"כ, אחרי ההלם הראשוני והחלום שהתנפץ היא זיהתה את הפוטנציאל. וכך היא מספרת: "בתור מדריכת אב"כ את מסתובבת בכל הבסיסים, אחרי שהלוחמים הקשיבו להדרכה הייתי מציעה להם סטנד-אפ, וואלה זה עבד, הייתי מופיעה, מעלה לרשתות וככה מתגלגלת"
(צילום: מאי סייג)
"תוך חודשיים הופענו בלמעלה מ-60 בסיסים"
במלחמה העניין התפוצץ, מאי וחבריה הסטנדאפיסטים יצרו קבוצה וחרשו את כל הארץ במופעים, מאי מציינת שאת הרוב היא עשתה בהתנדבות "רוב ההופעות לא היו במסגרת המילואים, השארתי את הימים שלי לאנשים אחרים שתורמים ואת ההופעות עשיתי בהתנדבות, תוך חודשיים שלושה הופענו בלמעלה מ-60 בסיסים. הגענו לכל מקום שקראו לנו"
"הצחוק אותו צחוק רק התפאורה שונה"
בתחילת המלחמה היה פחד לצחוק אבל מאי מציינת: "החיילים רצו לצחוק, דווקא בתוך התסביך הזה שנכנסנו אליו כולם רצו לצחוק, לחוש ניתוק מסוים, הייתי צוחקת על דברים פנימיים בבסיס, על החבר הצהוב, הרס"ר, שלומי מהמטבח, הייתי מבררת על הבסיס לפני ההופעה, מכינה את השטח"
"הייתה הופעה שזכורה לי במיוחד, נסענו ברכב ממוגן, נמלטנו מאבנים והגענו למג"בניקים, היה שם בחור שזיהה אותי מההופעות באזרחות ופתאום קלטתי איך ההומור והצחוק נשארו אותו דבר רק התפאורה השתנתה".
(צילום: מטי סייג)
כשהתחילה המלחמה, ראשון לציון הייתה העיר השלישית בגודלה, שקיבלה כל כך הרבה טילים ומאי מספרת: "אמא שלי התחננה שאקח אותה לג'נין, שם יותר שקט"
מאי סייג, בת 23 מראשון לציון, היא שחקנית, יוצרת תוכן ומגישה "בכאן", מופיעה בערבי גיבוש, במות בידור, מועדוני סטנד-אפ ויוצרת מפגשים שהמטרה שלהם לשתף את הקהל לערב אותו ולגרום לו לצחוק. היא תלך לכל בסיס שיצטרכו אותה כדי להרים את המוראל ומאמינה שהניצחון עובר דרך הרוח הטובה והשמחה הגדולה, יחד בשמחה ננצח.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
