שכם. פקק ארוך באמצע העיר. בפקק עומד רכב ובו ארבעה בני משפחה. אולם אין זו משפחה רגילה אלא ארבעה לוחמים מסתערבים. אם הם לא יגיעו בזמן לנקודה המוסכמת, הפעולה המתוכננת לא תצא לפועל. לפתע הרכב עובר לנתיב הנגדי ודוהר קדימה לקול צפירות וצעקות הנהגים. הם מגיעים בזמן והפעולה יוצאת לפועל, אבל טעות גדולה של יריב, אחד מהלוחמים, משנה את חייו.

יחידת דובדבן שיצאה מהצללים לפני הרבה שנים וקיבלה חשיפה עוד יותר גדולה בעקבות הסדרה 'פאודה' עדיין לוטה בערפל ומציתה את הדמיון. להרבה מאיתנו קשה לדמיין את המצב שבו לוחמים בודדים נמצאים לבדם בתוך ערים פלסטיניות חמושים באקדחים בלבד, אבל זו בדיוק המציאות.

(באדיבות: הוצאת הספרים)

בספר 'לכתוב על המים' חושף בפנינו ברק צ'קוטאי, (גילוי נאות, אנחנו מכירים מזה מספר שנים) מי שהיה לוחם ומפקד ב-'דובדבן', את מאחורי הקלעים של היחידה הזו. בספר מסופר סיפורו של צוות אחד כשהדמויות הבולטות הן של שלושת החברים יריב, דן ויוגב. זהו הצוות הבוגר והמנוסה ביחידה, שאליו מגיעות הפעולות המורכבות והקשות ביותר.

הצוות פועל בשכם, בית לחם ועוד ערים וכפרים, בתפיסה של מבוקשים ולעיתים חיסולם, בסכנה גדולה מאוד של חשיפה במרכז הערים הללו, כשלא בטוח שכוח החילוץ יספיק להגיע אליהם. לא כל הפעולות עוברות 'חלק' ועל הלוחמים להתמודד עם הסיטואציות שנוצרות. הלוחמים נדרשים למגוון עצום של יכולות, לקור רוח גדול, וליכולת אלתור מופלאה להתמודדויות שכאלו.

מעבר לתיאורים שלא נתפסים, צ'יקוטאי מתייחס לפן פחות מדובר של היחידה והוא התגובות הפוסט טראומטיות של חיילי היחידה. השירות התובעני כל כך, בנסיבות קיצוניות כל כך מותיר את רישומו על החיילים ודורש טיפול ותשומת לב מיוחדת, כפי שמסופר לנו בספר. צי'קוטאי לא מסתיר, ומשתף אותנו הקוראים גם בצדדים הללו של היחידה.

על אף שזה ספרו הראשון (ואני מקווה שלא האחרון!) צ'יקוטאי מתגלה כמי שיודע לספר סיפור: הדמויות עמוקות ומגוונות, התיאורים מדויקים ומלאים, והעלילה מרתקת ומתפתחת לאורך הספר.

כתיבת הספר דרשה מצ'יקוטאי עבודת תחקיר מעמיקה שכללה מפגשים ושיחות עם בכירים בצה"ל וביחידה. זה ספר מעניין מאוד שחושף פרקים לא מוכרים בפעילות יחידת דובדבן, יחידה שרבים מאיתנו חייבים לה הרבה.

"לכתוב על המים", ברק צ'יקוטאי, 349 עמ', הוצאה עצמית.