רס"ר במיל אוריאל כהן בן 33 מצור הדסה, נפל בקרבות בדרום הרצועה בערב ה- 19 לדצמבר. אוריאל ז"ל, מפקד נמר ביחידת הסיוע המנהלתי בחטיבת גבעתי, נהרג מירי טועה של הכוח שאבטח את הגדוד.
התיישבנו לשיחה עם חנה כהן זוגתו, ניסנו ללמוד ולו במעט על האיש הגדול שהיה בחייו ובמותו, האיש שהקריב הכול כדי להגן על המולדת שכל כך אהב.
"מותו מסמל את מה שהיה בחייו"
– היי חנה, נשמח אם תוכלי לספר לנו על אוריאל שנזכה גם אנחנו להכיר את האדם הגדול הזה:
"אוריאל היה איש מדהים, המילים האלו קצת מקטינות אותו, קשה לתאר את הגודל של הבן אדם הזה. הוא היה אבא מדהים לבנות ובעל ששם אותי תמיד בראש סדר העדיפויות, תמיד הרים אותי דאג לי והיה אכפתי".
"הוא תמיד דאג לכלל, שם את האחר בראש סדר העדיפויות, הייתה לו נשמה ולב ענק, חלק משלו לאחר, תמיד התנדב ללוות את החברים לחופה לקשט עבורם את הרכב, להחזיר אותם משדה התעופה וכו'. מותו מסמל את מה שהיה בחייו, הקריב את עצמו בשביל הכלל"
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
-מה החברים שלו מספרים, זוכרים מהרגעים האחרונים שלו?
"תראי, הוא נהרג במקום. הרגעים שלהם במשימה מה שהם יכולים לשתף אותי שבעצם הם הרגישו שאוריאל אמר לאלוהים עד כאן, אל תיגע בחברים שלי אני זה מספיק, וזה סימלי מאוד, לגמרי הגדיר את מי שהיה אוריאל".
"כשהקצינים דפקו אצלי בבית מיד אמרתי לעצמי איך מתאים לו, זה משהו שתמיד היה לי בתת מודע, גם לאורך כל תקופת המילואים תמיד חששתי מזה. ממש לפני 4 שנים אמרתי לאיזה חברה אם אוריאל נמצא באיזושהי מלחמה אז מתאים לו להיות כמו רועי קליין, נשמע משפט מפוצץ אבל באמת זה היה בגלל שהוא תמיד היה מתמסר ונותן מעצמו למדינה, אופן לכתו מיצה את התכונות שלו."
"אסור לנו לשכוח מי אנחנו"
–יש ככה מסר שאת רוצה להעביר למשפחות השכולות ובאופן כללי למשפחות שיקיריהן נמצאים כרגע בשדה הקרב?
"קודם כל חשוב לי להגיד שלא רק מי שמת במלחמה הוא גיבור אלא גם אלו שבחיים ועזבו הכול ורצו להגן על המולדת הם הגיבורים האמיתיים. מסכנים את החיים שלהם בשבילנו. ולמשפחות אני רוצה לשלוח חיבוק גדול, זה לא פשוט הדאגה הורגת, צריך לתמוך בהם ככל האפשר".
"לאלמנות ולמשפחות השכולות אני רוצה למסור כי לאט לאט מחלחלת בי ההבנה שבעצם בניתי איזשהו ארגז כלים עם אוריאל ועכשיו זה הרגע שאני מיישמת ומשתמשת בארגז הזה, חשוב להבין שדווקא ברגעים הכי קשים אז מתגלים תעצומות וכוחות הנפש.
אני מרגישה שאני מתחילה לייצב קצת את הבית עם הבנות. נכון שאוריאל נהרג והוא אבא לבנות שלי והבעל שלי והיה הכול בשבילי, אבל אני חושבת שעדיין יש אותי, יש אותי בשביל הבנות ויש אותי בשביל עצמי. חשוב לי להעביר את המסר הזה לאלמנות יש אותנו ואנחנו בנינו חיים לפני ואני באמת חושבת שהאימונים הופכים לקרבות והארגז כלים שצברתי בחיים נכנס עכשיו לפעולה, אסור לנו לשכוח מי אנחנו".
המסר העוצמתי של אוריאל: "זה מהלך היסטורי. אי אפשר שכל אחד יקום ויילך"
-אני רוצה לצטט מתוך פוסט שכתבת: ארץ ישראל שלי, כמה שילמתי עבורך את המובחר שבמובחרים את היהלום שבכתר, מאיפה שואבים את הערכים האלו, ציונות ואידאלים חזקים?
"אני שואבת את זה בעיקר מאוריאל, הוא היה חדור בציונות תמיד חששתי ורציתי שהוא יעזוב את התפקיד והוא אמר לי- 'זה מהלך היסטורי ואני חלק מזה, אי אפשר שכל אחד יקום וילך כל אחד מסיבותיו יש מדינה ואנחנו צריכים להגן עליה'. ברגע שהוא נהרג אני מרגישה שנשמתו נכנסה אלי, כל הלאומיות שלו נכנסה בי"?
"זה נורא שזאת הדרך אבל חשוב לי להגיד שלצד הכאב הגדול, קיימת בי גאווה גדולה במי שהוא היה ואיך שהוא התמסר בשביל הכלל, הוא העדיף שאם הוא מת אז ימות מוות משמעותי ואיכשהו אני מקבלת את זה"?
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
"בשביל זה אני נלחם"
-יש ככה מסר שאת חושבת שאוריאל היה רוצה להשאיר?
"כן שהיינו יום אחד במסעדה והיא הייתה מפוצצת באנשים, אוריאל היה אז כבר במילואים, הוא הסתכל על המסעדה ואמר וואו, איזה יופי! העורף חזק! המסעדה מפוצצת אני שמח, בשביל זה אני נלחם. ומבחינתי זו הצוואה שלו, אוריאל נהרג בשבילנו והחיילים שנלחמים נלחמים בשבילנו, זה באמת קשה זו הישרדות אבל אנחנו צריכים להמשיך בחיים"?
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים