לפני קצת יותר משבועיים, נבחר נועם ג'ומעה לראשות עיריית בית שאן, כשבניצחון מסחרר הדיח את ראש העיר הוותיק ז'קי לוי, בנו של שר החוץ לשעבר דוד לוי. שלאחר ההפסד הודיע כי יפרוש מהחיים הפוליטיים.

רגע לפני שייכנס ללשכת ראש העירייה באופן רשמי, ישבנו לשיחה כדי לשמוע ממנו איך זה הרגיש לקפוץ לתוך בריכת הפוליטיקה המקומית, על גל ראשי הערים הצעירים שסוחף את הארץ בשנים האחרונות, מה לקח מהלחימה ברצועת עזה, ואיזה תכניות הוא רואה בעתיד של העיר.

בוגר חטיבת גולני, אב לשישה

ג'ומעה הוא אב במשפחה צעירה, נשוי לאשתו מגי, מורה לפיזיקה, ביחד יש להם שישה ילדים. נולד וגדל בבית שאן, משרת במילואים כסגן מפקד הגיבוש של סיירת גולני, ניהל יחד עם אביו עסק מקומי לטכנאות ומכירת מחשבים וציוד אלקטרוני.

הוא מספר כי בתור איש צעיר חשב שהפתרון לבעיות העיר יבוא מהפוליטיקה, בגיל 22 לאחר הצבא התמודד וזכה בראשות סניף הליכוד המקומי בעיר, וגם היה ממקימי צעירי הליכוד בעיר. לאחר מכן השתלב בפוליטיקה העירונית והיה מס' 4 ברשימתו של ראש העיר היוצא ז'קי לוי, ומילא שורה של תפקידים כחבר במוסדות העיר.

"הבנתי שיש פה בעיה, הבנתי את ההתנהלות, ראיתי שדרך הפוליטיקה הזו אני לא אצליח לקדם פתרונות לבעיות של העיר, אז עזבתי למגזר הציבורי ובמשך שנים לא התערבתי בשום דבר פוליטי".

לאחר מכן החל להקים נועם ארגונים ופרויקטים רבים ומשמעותיים כחלק מפעילותו היזמית ציבורית, ביניהם פרויקט מוכר ובולט הוא "הרשת עירעמק" שמקדם שיתופי פעולה בין העיר בית שאן לקיבוצים והיישובים סביבה. תוכניות נוספות לליוויי כלכלי וסיוע לאוכלוסייה, קהילה לקידום מקצועות ההייטק בעיר ובעמק ופרויקטים נוספים.

כמו שהיזמות והעשייה הציבורית הוציאה אותו מהפוליטיקה היא גם זו שהחזירה אותו:

"לפני שלוש שנים התחילה הקורונה, בקורונה רוב הרשויות המקומיות התרסקו, גם בבית שאן זה היה מאוד חזק. הקמתי בעיר מטה מתנדבים, וראיתי בעצמי את הפער המאוד גדול בין איך שהרשות מתנהלת, לבין איך שהאזרחים והארגונים החברתיים מתנהלים, הקמנו פה מטה מתנדבים שזכה מקום ראשון בכל הארץ בחוסן החברתי. בפעם הראשונה בית שאן עקפה את תל-אביב וכפר סבא וכל עיר חזקה אחרת".

לא השארנו את בית שאן מאחורה

נועם סיפר על שיחה שניהל עם אשתו מגי, בה לאחר התנהלות העיר בתקופת הקורונה וקשיים נוספים באותם שנים שוחחו על גידול ילדיהם, והאם בית שאן היא המקום לעשות זאת. הוא ואשתו המשיכו לגור בעיר גם בזמן שלמדו תארים מתקדמים באוניברסיטת בר אילן, ונסעו חזרו ושוב כל יום. לאחר השיחה הזו החליט נועם שבית שאן היא לא מקום שהוא מוכן להשאיר מאחורה, ושיצטרך לשנות דברים בעצמו.

"באותו יום התחלנו בדרך, והחלטנו שהדרך הזו היא לתת תקווה לעיר, להראות לתושבי בית שאן כמה הם מדהימים, לגרום להם להאמין שאפשר ובמקום להיבחר על למה לא להיבחר על למה כן. לתת להם חזון גדול ותקווה, כי במשך הרבה שנים סימנו ערי פיתוח וגרמו להם לחשוב שהם הבעיה והמדינה צריכה להציל אותם ואין להם מה לעשות לבד. שלא נטעה, לפריפריה יש בעיות גדולות, והיא צריכה עזרה כדי להרים את הראש אבל בסוף זה תלוי בנו, ובשביל להצליח בזה צריך תקווה. תקווה זו מילה מאוד מאוד חזקה. התחלנו לדבר על תקווה, לא נפלנו לשום הוצאת רפש על מתמודד אחר".

שאלתי אותו על כניסתו למערכת הפוליטית בעיר, כניסה לא קלה כאשר במהלך מערכת הבחירות יריבים הטיחו בו האשמות והשמצות לא קלות:

"התחילו עם זה ברגע שקלטו שאנחנו תופסים כוח ואז אמרו עליי הכל. אמרו עליי שאני שמאלני ורפורמי ומחבל חיזבאללה, שאני מושתל של מתמודד אחד ובכלל חברתי לאחר. זרקו טענות קשות, לא הגבנו להם. היום מתבררת האמת, לא חברתי לאף אחד ועכשיו כשאנו בונים קואליציה כולם שם -החילונים, המסורתיים, הדתיים והחרדים, כולם שם, אחרי שאמרו שאני רפורמי ואני לא יודע מה. באיזה שלב גם אמרו שאני זורק אבנים על חיילים והפכו אותי למחבל ופתאום מלחמה ואני נכנס לעזה. לשקר אין רגליים. בסופו של דבר באנו עם רצון עז לשנות, לעשות את בית שאן טובה יותר. היא טובה, מדהימה ברמה האנושית, בגלל זה אנחנו פה ואנחנו נשארים פה, לא משנה מה יגידו".

מעל 100 מיליון שקל גרעון

ג'ומעה מעדיף להתעסק בעשייה ולא באנשים, וחלק איתי את הבעיות המרכזיות שהעיר עומדת בפניה ומה הוא מתכנן לעשות:

"ברמה התפקודית יש לנו שלוש בעיות מאוד מאוד קשות והראשונה זה בעיה תקציבית. בית שאן עם מעל 100 מיליון שקל גירעון, אנחנו לא יודעים להגיד עדיין כמה אבל זה ברור לכולם מהדו"חות שזה מעל 100 מיליון שקל. בנוסף יש בעיה של תשתיות ויש בעיה של מוסדות שליטה-התפקוד הניהולי של המחלקות. אלו שלושת הדברים שאמורים להחזיק עיר ובשלושתם יש לנו חיסרון מאוד מאוד גדול. את שלושתם אנחנו יכולים להצליח ולפתור את הבעיות. אנחנו מכירים את הנתונים, עושים עבודה מקצועית. נפגשנו עם מנכ"לים של ערים שעשו את הדבר הזה שהביאו את השינוי והצליחו לעבור ממצב של גירעון למצב של צמיחה ואנחנו עם אמונה שלמה שאפשר להצליח".

אחרי שסיפר לי על ערים שעשו שינוי, ושהוא לומד מהם ומשתף איתם פעולה למען עתיד העיר. שאלתי האם הוא מרגיש חלק מהגל של ראשי הערים הצעירים שמצביעים על חידוש של ממש בשורה של ערים כמו קריית שמונה, באר שבע, וכעת גם ירוחם:

"אני לא יודע אם יש לי קשר לגל, אני חושב שהדור הצעיר רוצה תקווה, הוא רוצה איזה שהוא מישהו שידבר בשפה שלו, בדרך שלו. הוא רוצה שהאפשרויות שיפתחו בפניו הן אפשרויות חדשות ובשביל הדבר הזה צריך להחליף תפסה, רוח וצריך להחליף ראש. מה שעבד לפני 20 ו-30 שנים לא עובד כרגע ואם אנחנו לא נדע להתחדש קדימה אז אנחנו נישאר עוד ועוד במקום וחבל".

בהמשך לכך שאלתי את נועם, שמגיע עם רקע וחיבורים רבים בעצמו גם לציבור המסורתי, הדתי וגם הדתי לאומי איך הוא רואה את עצמו במשוואה הזו של חיבור בין ציבורים, נועם התבדח וסיפר לי:

"פעם אחי הקטן, עכשיו הוא כבר לא כזה קטן, אבל פעם לפני 20 ומשהו שנים שהוא היה בן 5 אני חושב, אז חבר שלו שאל אותו 'עוז תגיד מה אתה, אתה דתי, חרדי, מסורתי, חילוני?' הוא הסתכל עליו ואמר לו 'אני לא יודע נראה לי שאנחנו כורדים'. הציבור והבית שאני שאני גדלתי בו לא עשה חלוקה בין המגזרים אף פעם. בסופו של דבר ככה חייתי בצורה כזאת יש לנו הכל בתוך המשפחה המורחבת וכולם זה בסוף עם ישראל, אנחנו רואים את כולם. אני יודע במה אני מאמין ובאמונה שלי אין לי שם פשרות. אני גם לא שוכח שבסופו של דבר אנחנו עם אחד. אסור לנו לשכוח את זה, בטח שלא עכשיו. אנחנו כולנו עם ישראל".

פעילים מובילים במחאת האסי

מה עם חיבורים בין ציבורים שמתחברים בפחות קלות, חלק מהפעילים והתומכים המרכזיים של נועם לראשות העיר היו פעילים מרכזיים במחאה לשחרור נחל האסי, נועם הודה שאכן קיימים קשיים, אבל הוא מאמין שאפשר להתגבר עליהם.

"בעצם שני פעילים מובילים שלי היו גם שני המובילים במחאת האסי, אני חושב שהם אנשים מדהימים שככל שאני מכיר אותם יותר אני מבין כמה כוחות יש בהם. באסי הם הרגישו שנעשה פה חוסר צדק ולא רואים אותם. בסוף שיושבים מבררים את עומק הדברים יש פה אנשים עם רצון עז לבנות פה מקום יותר טוב. אמרתי להם תראו יש מחאות ומחאות הן חוקיות, הן לגיטימיות, מצד שני אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו משקיעים את הכוח שלנו, וכשאנחנו משקיעים אותו בבנייה, כשאנחנו משקיעים אותו ביצירה, כשאנחנו עושים דברים גדולים יחד אנחנו יכולים ליצור עוד פתרונות".

איך אתה חושב שצריך להתמודד עם בעיות שקיימות בין פריפריה לקיבוצים ומושבים, כמו חלוקת אדמות או משאבים ותקציבים, והאם הכל יכול להיפתר בשיח?

"הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים באמת 'אנחנו' כל אחד רואה את עצמו ולא את האחר. הרב זקס אומר 'תלמידי חכמים הם מרבים שלום בעולם וכל בנייך לימודי ה…אל תקראי בנייך אלא בונייך'. תעסקו תמיד בבניין, כל עוד אתה מתעסק בבנייה משותפת יחד אפשר להתגבר על תפיסות שונות. ברגע שנבין שעיר חזקה שווה עמק חזק, ועמק חזק שווה עיר חזקה, נצליח. אני חושב שהצלחנו לעשות את זה יפה מאוד בפרויקט של הרשת "עירעמק" יחד עם דקלה פרת ואלעד ארמון. שני חבר'ה שהם באמת אחים לי ואנחנו נצליח לעשות את זה גם בבית שאן ובעמק המעיינות, מבלי לוותר על שום זכות של אף מקום ושל אף אדם".

איך ממשים את התוכנית הזו, לבנות עיר חזקה יחד עם עמק חזק ולדאוג שלכולם יש חלק משמעותי בעוגה?

" לפני הכל אנחנו צריכים לחזק פנימה את העיר שהיא עומדת גם בפני עצמה. יש פה דברים שהם חשובים כמו הנראות העיר. אני חושב שלכל גאוגרפיה יש ביוגרפיה- למקום בו הילד גדל יש השלכה ישירה על קורות חיים שלו וכשזה נראה פחות טוב אז מראש, כמו שאומרים 'דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם', כשגדלים במקום שנתפס קטן ופריפריאלי השאיפות שלך הן יותר קטנות ומצומצמות. הדבר השני זה להפוך את העיר למקום שצעירים יבחרו לגור בו. לא השארת הצעירים בכוח, אלא מקום שהצעירים יגורו בו מתוך בחירה כי הם ירגישו שטוב להם פה, שרואים אותם פה.

הכוח המקומי מתפקד יותר טוב מהממשלה

בהמשך שאלתי את ג'ומעה, בתור קצין לוחם בצה"ל, שלקח חלק במלחמה ולחם בעצמו בעזה, איך הוא רואה את המלחמה, מה לקח ממנה, והאם היא השפיעה על התפיסה שלו על תפקיד הרשות המקומית:

" קודם כל אני חושב ששוב הוכח שהשלטון המקומי הוא אחד הדברים הכי חשובים שיש במדינה. בסוף הוא מתפקד יותר טוב מאשר כל משהו אחר, רשות ממשלתית כזאת או אחרת. בקשר למלחמה עצמה, מי שרצה רוח היה צריך ללכת לצבא, לראות את החבר'ה, לראות אותם נלחמים על כל משימה. נלחמים, מגדילים ראש, וגם שיש להם כמה שעות לישון הם הולכים להתנדב בכמה שדות של חקלאים, אני קיבלתי מהשירות מילואים הזה המון. המון תובנות – היינו כוח שבכלל לא מאורגן למלחמה, צוות הגיבוש לסיירת גולני, פתאום כולנו קופצים לבסיס, והחבר'ה המדהימים האלה כאילו כל הזמן חתרו קדימה ואני עומד בצד ורק משתאה, זה חלק מהגדולה של העם הזה".

גם לעיר שלך יש אתגרי הביטחון בעיר, כמו הקרבה לגבול עם ירדן

"קודם כל המצב הכללי של בית שאן מאוד מאוד מורכב. אם יתחיל משהו בצפון אנחנו נכנסים לתוך התווך של מלחמה. הדבר השני הוא שיש לנו את ירדן פה צמודה, את הבקעה ואפילו בגזרת הגלבוע יש לא מעט אירועים, אנחנו מוקפים באיומים ביטחוניים ואנחנו רואים שבודקים אותנו כל הזמן. אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר הבחירות הוא להיפגש עם המשטרה והצבא. המטרה שלנו זה לא להיות מופתעים עוד פעם".

אתה מאמין שתוכניות כמו "מסילת השלום" שאמורה לחבר את בית שאן עם ירדן במעבר גבול יבשתי עדיין ריאליות ביום לאחר המלחמה?

"אני מתייחס לכך באופטימיות זהירה. אולי אנחנו יכולים להביא פה תקווה ואנחנו יכולים להביא לפה תעסוקה אך מצד שני אני לא הולך לשים את כל הביצים בסל הזה. יש דברים שיכולים להיפגע משמעותית אם יש מלחמה ואם רוב התושבים שלי מועסקים שם, אז העיר נפגעת בצורה אנושה. אנחנו ראינו מה קרה בקורונה באילת, אנחנו צריכים לפזר את ההשקעות ואת הסיכונים, אבל לגמרי אם יש פה הזדמנויות לא נפספס אותן".

האם יש סיכוי שהכנסת היא מקום שנראה אותו מכוון אליו עוד כמה שנים:

" לפני שלוש שנים, אם מישהו היה שואל אותי אם אני אכנס לפוליטיקה המקומית הייתי אומר לו שהוא חי בסרט, באמת הייתי מת מצחוק. היום יש לי את בית שאן זה תמיד היה החלום שלי ותמיד היה המקום שבו הרגשתי בבית, ועליו אני מוכן לתת את הכול. הפוליטיקה הארצית נראה לי שהיא תסתדר בלעדיי. למדתי להגיד אני לא יודע, אבל ככל הנראה לא".

בסופו של דבר בחירתו של נועם ג'ומעה לרשות העיר מבשרת על פרק חדש, ועל בחירתם של התושבים להגיד לא לפוליטיקה המקומית המבוססת ולהמר על מועמד חדש וצעיר, ראש העיר הנכנס מבטיח תפיסה של תקווה ואחדות, במהלך היום בבית שאן שוחחתי עם רבים שרואים בו אפשרות לשיפור והבטחה לדרך טובה יותר לעיר, וכעת ניתן רק לחכות ולראות כיצד והאם התקווה שלו תצליח להכות שורש בעיר בית שאן בפרט ובעמק המעיינות בכלל.